"היונג..." נכנסתי לחדר של טאהיונג וג׳אנגקוק בשקט כי לא ידעתי אם הוא עדיין ער...
"היי ג׳ימיני" טאהיונג הסתובב אלי וחייל חיוך גדול, הוא הדליק את המנורת לילה ופתח את הידיים שלו לכיווני.
"שמעת שאמא שלהם באה מחר...?" שאלתי את טאהיונג, טיפסתי על המיטה וחיבקתי אותו.
"כן ג׳אנגקוק כבר שלח לי הודעה לארוז את הבגדים שלי לכמה ימים..." טאהיונג נאנח והתנתק מהחיבק כדי להראות לי את ההודעה
"למה הוא שלח לך הודעה?? הוא בחדר של היונגי" שאלתי מבולבל.
"כן הם כנראה מדברים אחד עם השני.. מתרגלים לזה." טאהיונג חייך.
"אז לא איכפת לך שלקוקי היונג יותר איכפת מהיונגי מאשר ממך..?" שאלתי.
"תראה ג׳ימיני... יש לנו נצח ביחד. כל אחד צריך הפסקה לפעמים... לומדים להעריך את זה אל תדאג." טאהיונג אמר.
"לא ענית לי על השאלה..." התעקשתי.
"אוקיי" טאהיונג נאנח "בהתחלה זה הפריע לי... אבל אז למדתי שאין לי מה לעשות עם זה, יונגי גידל את קוקי... וקוקי חייב לו על זה. תנסה לא לחשוב על זה... פשוט תלך לישון, צריך לקום מחר מוקדם" טאהיונג נאנח וכיבה את האור.
"אתה יכול לכרבל אותי כמו שהיונגי מכרבל אותי..?" שאלתי בלחש על סף בכי.
"בטח" טאהיונג כירבל אותי בעדינות, דחפתי את הראש שלי לחזה שלו וניסיתי להרגע.
"מרגיש יותר טוב?" טאהיונג שאל.
"זה לא אותו דבר~~~" התחלתי לבכות והתרחקתי ממנו. טאהיונג נאנח וניגב לי את הדמועות.
"שששש הכל יהיה בסדר." הוא לחש ומרוב בכי התחלתי להרדם.
"בוקר טוב בייבי.. לך מהר להתארגן." יונגי קבע והקים אותי בעדינות מהמיטה. בלי להגיד לו כלום הלכתי להתארגן וניסיתי להחזיק את הדמעות שלי כל הזמן.
עד שקרה דבר אחד כל כך קטן ואני נשברתי. הדבר הכי קטן זה היה שלקח לי יותר זמן מבדרך כלל להיכנס לג׳ינס שלי, שזה הזכיר איזה גוף מגעיל יש לי ולא פלא שיונגי לא אוהב אותי. אז התיישבתי על הריצפה והתחלתי לבכות.
יונגי שמע אותי ובא לחבק אותי מהר.
"מה קרה חתלתול שלי???" הוא שאל בדאגה והרים אותי לריצפה. לא עניתי לו פשוט המשכתי לבכות כשהראש שלי מונח על הכתף שלו. הוא חיכה שאני ארגע ותוך כדי שאני בוכה הוא כבר סיים להלביש אותי ולנעול לי נעליים.
"דיי לבכות חתול שלי" יונגי לחש וליטף לי את הלחי. ראיתי דמעה גדולה נושרת לו מהעין ואני מיד ניגבתי אותה והסתכלתי לו בעיניים, הם היו נוצצנות כאילו עוד שניה הן עומדות להתפוצץ ולזלוג ללא הפסקה.
התחלתי להרגע "א-אני לא יכול לראות אותך ככה" יונגי לחש.
"ספר לי מה קרה.." הוא ביקש. שיקשקתי את הראש שלי ללא וחיבקתי אותי חזק.
"אתה יודע שאני אוהב אותך נכון?" יונגי שאל וחיבק אותי בחזרה.
YOU ARE READING
yoonmin Hybrid & a Vampire
Romance(למי שכבר מכיר את הספרים שלי אז כן זה עוד ספר על ערפדים והייברידים) יונגי הוא ערפד בן מאות שנים, הוא הפסיק לספור באיזה שלב... וג׳ימין הייבריד בן שש עשרה הוא רק תינוק לעומת יונגי אבל יש לא חוצפה. סיפור אהבה בין שני יצורים שדורות אחורה המשפחות שלהם...
