אם כמה שנזפתי על עצמי בראשי שאני חייבת להתיק את עיניי מפלג גופו העליון שהיה חשוף עכשיו אחרי שהוריד את חולצת המדים מגופו-
פשוט לא יכולתי להוריד ממנו את העיניים.
גמעתי אוויר בניסיון נואש להכניס קצת חמצן לריאותיי והרוק לא הצליח לרדת בגרוני כשנחשפתי לחזה ובטן שריריות מהגיהנום.
"מה קרה ליבי? בחיים לא ראית גוף של גבר בעבר?" הלגלוג שבקולו השיב אליי את זעמי.
הרמתי את מבטי כדי להביט בעיניו והידקתי את שפתיי לחיוך שהיה ברור גם לטמבל שהוא מזויף.
"אתה ממש מלא בעצמך, אה?" דחפתי את גופו שהדביק אותי לקיר בקלות למרות שעשה זאת מבלי לגעת בי.
לשנינו היה ברור שהוא מאפשר לי לדחוף אותו, חיוכו הצדדי היה כזה זחוח כשידע שלא היה לי שום סיכוי להתמודד מולו נוכח פערי הגדלים בינינו.
לא שחשבתי שקיים בעולם הזה מישהו שיכול להצליח להתמודד מול הענק הירוק שמולי.
"מלא בעצמי?" חזר על שאלתי כשהמשכתי להדוף אותו לאחור עד שהתיישב על מיטת הטיפולים.
"כן, האגו המסריח שלך ממלא את כל החדר שכבר אי אפשר עוד לנשום מבלי להיחנק" השבתי בהתרסה כשפניתי לעמוד מאחורי מיטת הטיפולים עליה ישב.
שרירי הטרפז המטריפים שבין כתפו לעורפו נדרכו כשהרים את ידו הימנית והצמיד את אפו לבית השחי שלו,
"וואלה אני דווקא לא מסריח. יש לי ריח טוב".
אני יודעת, חתיכת טמבל. אני מריחה.
ניסיתי להתנגד ולא לצחוק, אבל כשסובב את פניו לאחור בהבעה נעלבת הפסדתי לעצמי.
ציחקוק קטנטן יצא מבין שפתיי עד שנשכתי אותן כדי לעצור.
"אמיתי נו, בואי תריחי, תתקרבי" עיניו האפורות ננעצו בי וקראו עליי תיגר.
הידקתי את שפתיי שוב לחיוך מזויף.
"תודה אדיר, אבל אני אאלץ לוותר על התענוג"
חיוכו הצדדי והמטריף חשף את שיניו הלבנות,
"את יודעת ליבי, אם כמה שאת פסיכית יש לך צחוק מתוק. למרות שהוא נוגד לגמרי את העיניים העצובות שלך".
הוא שם לב לעיניים העצובות? לא, רגע.
הוא קרא לי הרגע פסיכית?
"קראת לי הרגע פסיכית?" עצמתי את עיניי לרגע קצר כדי לוודא שלא דמיינתי את הדברים. העדפתי להתעלם מההערה על העצב בעיניים.
"וואלה כן, אבל בקטע טוב" ידו עלתה לשפשף את זיפיו כשבחן את פניי לרגע ארוך.
ברור, ברור. רק בקטע טוב. גם האגרוף שאדחוף לך עוד רגע לתוך האף יהיה בקטע טוב.
חבלות סגלגות- אדומות הופיעו על גבו מכל המכות היבשות שספג לאחר שהגן עליי בגופו.
יכולתי רק לנסות לנחש עד כמה כל חבלה כזו הכאיבה לגופו, למרות שמהסתכלות עליו- אם לא הייתי רואה במו עיניי שנפגע לא הייתי מעלה על דעתי שהוא סובל מכאבים.
הוא ישב נינוח לחלוטין והיה עסוק בלהמשיך להתגרות בי.
"טוב, אני יכולה לבשר לך שתחיה, אבל אני ממליצה על קומפרסים קרים" אמרתי לאחר שראיתי שמלבד אי נוחות וכאבים קלים שאולי ירגיש לעיתים הוא יהיה בסדר סך הכל.
"יאללה" השיב אבל נותר לשבת על המיטה במקום להתלבש ולהסתלק מהמרפאה.
