אצבעותיי עברו על הבד של בגד הים הכחול שתמרי התכוונה לארוז במזוודה, ועיניי הצטמצמו עליה כשראיתי שהוציאה גם בגד ים ביקיני שחור לחופשה.
"הו-לה-לה", הרמתי את גבותיי מעלה ומטה במהירות, "ביקיני, אה? מישהי מתכוונת להתפרע בלי גבולות עם בעלה..", הקנטתי אותה כי ידעתי שתמרי אוהבת להתלבש בצניעות ולא לובשת מעולם בגד ים ביקיני בציבור.
האמת שכ"כ שמחתי שהיא וגבי החליטו לצאת לחופשה זוגית לבדם לראשונה, ולא יכולתי שלא לחשוב שהחופשה הזו היא בעצם סוג של מיני ירח הדבש שלהם- רק באיחור של עשור.
"לולו..", נזפה בי במתיקות והרימה את בגד הים תוך כדי שנעצה בו מבט תוהה האם היא תשתמש בו באמת, "זה לא לבריכה, אני לוקחת את זה איתי רק כי יש לנו ג'קוזי בסוויטה".
החיוך שלי העמיק והרצון שלי להמשיך ולהביך אותה רק התגבר. "וואו..יש לכם ג'קוזי בסוויטה", המהמתי וזקרתי עליה גבה, "השקיע גבוש שלנו, השקיע..".
חיוך חולמני ומקסים עד כדי גיחוך עלה על פניה כשחשבה על בעלה. "את יודעת שהבוקר, לפני שהוא יצא למשמרת, הוא אמר לי שקשה לו עם המחשבה שלא נראה אותך ואת אוריקה הקטנה במשך ארבעה ימים שלמים?"
הלב שלי נמס. אפילו המשפט הציני והשובב שהתחשק לי לומר לה קודם התייבש בגרוני.
קמתי מישיבתי המזרחית על המיטה שלהם והצמדתי אותה אליי לחיבוק מוחץ. "די, תמרי. הגיע הזמן שאחרי עשר שנים שלמות של טיפול מסור ומדהים בי ובאורי, תעשו סוף סוף משהו עבורכם".
העברתי את אצבעותיי בתלתליה השובבים ולא יכולתי שלא להיות נדהמת מכמה שהם היו יפים כשהם פזורים.
"חוץ מזה, אתם נוסעים רק לארבעה ימים. ותחזרו בדיוק יום לפני יום ההולדת שלי ולהצעת הנישואים".
פניה היפות בעלות התווים העדינים אורו כשהזכרתי לה את התוכנית אותה תכננתי לפרטי פרטים.
דמעה קטנה ומלאת התרגשות זלגה מעינה כשליטפה את לחיי.
"את..את כבר ממש אישה, לולו שלי", כפות ידיה ערסלו את פניי בעדינות מדהימה ויכולתי לראות בבירור את ההתרגשות שאחזה בה כשנזכרה בי כילדה עצובה ואבודה, "אמא שלך הייתה כל כך גאה בך על היוזמה ואומץ הלב שיש בך מעצם המחשבה של לקחת את המושכות לידיים ולהציע נישואים לגבר של חייך".
היא הייתה גאה בי? את באמת חושבת?
ניסיתי להילחם בדמעות שביקשו לצאת ממני מהמילים המרגשות שאמרה לי, אבל נכנעתי לעצב ולהתרגשות כשחיבקה אותי חזק ואימצה אותי אליה.
ידיה עטפו אותי ועברו על גבי ושיערי במגע עדין ואוהב.
"הכל כבר מוכן לך להצעה?", שאלה בהתרגשות והושיבה אותי על המיטה יחד איתה בעוד המזוודה נותרה פתוחה ועזובה.
חייכתי והרגשתי איך הדופק שלי מתחיל להשתולל מעצם המחשבה על ההצעה הקרבה.
"אמממ בגדול אין לי כל כך מה להכין, אני צריכה רק לדבר עם ארז ולסגור איתו את הדברים האחרונים בנוגע למה שאני מתכננת.. והאמת שחשבתי לעשות לנו רגע שהוא רק שלנו כי אחרי הכל זה גם האזכרה של אמא, אבא ולירי, אז אחרי שאבלה איתו את היום ואציע לו- בערב, כשהאזכרה תיגמר ואם הוא יסכים להצעה, נחגוג איתכם ועם כל האנשים הקרובים אלינו".
כפות ידיה נצמדו אחת לשניה בהתלהבות גלויה ומוגזמת. "יואו, אני לא יכולה לחכות יותר!!"
גם אני, תמרי. גם אני. אף פעם לא חשבתי שאגיע ליום שאחכה שיום ההולדת לי יגיע אחרי ששנאתי אותו מהיסוד במשך עשר השנים האחרונות.
עיניה הטובות נצצו מדמעות. "את יודעת, לולו, אם איך שאני מכירה את אדיר, אני בטוחה שהוא יתרגש מעומק ליבו מהמשמעות של הבחירה שלך בתאריך הספציפי הזה", ידה אחזה את ידי ואגודלה עבר ברכות על פרקי אצבעותיי. "עצם הבחירה שלך לעשות את זה ביום ההולדת שלך מעיד על כמה שאת מאמינה בלב שלם שהוא המתנה הכי טובה שיכולת לבקש".
הוא לא רק המתנה הכי טובה שיכולתי לבקש, תמרי.
הוא התרופה שריפאה לי את כל הצלקות שעל הלב.
הוא השקט שאחרי הסערה, והאור שסילק מחיי את האפלה.
הוא הכל. הוא המזור לנפש והסוף של הכאב.
"את חושבת?", שאלתי בחשש קל, "כאילו, עזבי את התאריך שבחרתי, לא נראה לך שהוא יחשוב שזה מוזר שאני אהיה זו שתכרע לו ברך ולא ההפך?"
חיוכה המקסים האיר את כל פניה וידיה אחזו את כתפיי כאילו ביקשה לנטוע בי כוחות נפש. "לולו, גם אם תחליטי לגדל חד קרן ולנסוע עד דרום אמריקה כדי לחפש את אמא של מרקו- הוא לא יחשוב שאת מוזרה וימשיך להיות שרוף לך על התחת. על מי נראה לך שאת עובדת?"
פלטתי נחירת צחוק ונעמדתי על רגליי כדי לאפשר לה להמשיך לארוז בשקט. "אוי תמרי, תמרי. אני כל כך מקווה שאת צודקת".
