השעה הייתה כבר 19:47 כשיצאתי מהמרפאה אחרי המשמרת הזוועתית. כעיקרון הייתי אמורה לסיים ב18:00, אבל כשראיתי את הכאוס שהיה במרפאה ואת חוסר האונים של הצוות שהחליף אותנו החלטתי להישאר לסייע בכל דרך שאוכל עד שהמצב יירגע מעט ועומס העבודה יחל להתמתן.
הדבר הראשון שעשיתי ברגע שסיימתי את כל המטלות שלי זה ללכת לאסוף את הפלאפון שלי מהסוהר שאייש את עמדת הכניסה ולחייג לתמרי לאחר שראיתי ארבע שיחות שלא נענו ממנה.
מיותר לציין שחיכתה לי גם הודעה מהגבר הסקסי בתבל שמשכה את תשומת ליבי וגרמה לליבת ליבי להתהדק בציפייה,
"אחכה לך ב21:00, אל תאחרי, אני רעב אלייך".
ידעתי שיש לי פחות משעה ורבע להתקלח ולהתארגן לפני שאפגש בסתר עם הגבר שגרם לליבי לפעום בשבילו, אך הייתי חייבת לגלות קודם אחריות כלפי משפחתי.
"לולו! איפה היית עד עכשיו? דאגתי לך!", קולה של תמרי היה גבוה מהרגיל וחימם לי את הלב כשצעדתי את דרכי בקור העז ששרר לעבר מגורי הסגל.
"מצטערת תמרי, הייתה לנו משמרת מטורפת במרפאה, הצוות שהחליף אותנו היה צריך עזרה והחלטתי להירתם למאמץ הקבוצתי כדי לסייע בכל דרך שאוכל", דיברתי מהר והסברתי את עצמי בקול מתנשף כשהתחלתי לרוץ מאחר ותפס אותי גשם חזק בהפתעה.
שמעתי אותה ממלמלת משהו למישהו ותיארתי לעצמי שזה היה גבי לצידה שקרוב לוודאי ספג בשקט את כל הדאגה שלה אליי. חייכתי לעצמי כשחשבתי על שניהם יחד ועל הדרך המדהימה בה שניהם היו שונים להפליא, אך עם זאת השלימו זה את זו בצורה מרהיבה.
קצת כמוני וכמו אדיר…
"זה גבי איתך?" שאלתי והגברתי את מהירות הריצה כשנשמע רעם אדיר שהקפיץ אותי במקומי.
"כן לולו, המסכן כבר התייאש ממני סופית. הוא לא ידע איך להרגיע אותי. ישבתי עם הטלפון בין הידיים מהשעה שש בערב ורק חיכיתי שתצלצלי". שמעתי חיוך בקולה ויכולתי רק לדמיין איך לחייה מסמיקות ואיך עיניה נצבעות באהבה כשהסתכלה על בעלה.
"פוק גם איתכם?", שאלתי כי רציתי לבשר לכולם יחד את הידיעה המרעישה שעדיין גרמה לדם שבגופי לשצוף באושר.
"היא בחדר שלה, לומדת להכתבה באנגלית שיש לה מחר".
החיוך שלי העמיק כשחשבתי על הפושטקית הקטנה יושבת על התחת שלה וחורשת כמו חנונית קטנה ומתוקה לאיזה בוחן חסר משמעות.
"יש מצב שתקראו לה רגע? אני רוצה לספר לכם משהו..".
הרחקתי את הפלאפון מהאוזן כשתמרי צעקה את שמה של אורי בקולי קולות וכמעט החרישה אותי.
נשכתי את שפתיי ונעצרתי מתחת לספסל עם גגון כדי להתמגן מהגשם החזק שרק הלך והתגבר. שיערי כבר היה לח והמדים שלבשתי החלו להיצמד לגופי.
"היא פה לולו, מה רצית לומר?" תמר שאלה בחוסר סבלנות שעשה לי לצחוק. שמעתי אותה נוזפת בגבי שניסה להשחיל מילה והוצפתי בגעגועים עזים לבית.
"שניה, אתקשר אליכם בוידאו ואספר לכם הכל".
ניתקתי את השיחה ונכנסתי לוואטספ כדי לחייג אליהם בשיחת וידאו. הנמכתי מעט את הווליום כדי לשמור על פרטיות למרות שגשם הזלעפות שירד שימש גם ככה כמסנן רעשים נהדר.
הלב שלי הוצף אהבה כשראיתי את שלושת האנשים האהובים עליי נדחסים לתוך המסך ומביטים בי בציפייה שאפצה את פי.
גבותיה של תמרי התרוממו כמעט עד לקו השיער כשחייכתי לראשונה חיוך כנה וממזרי אחרי כל הימים הארוכים בהם אבד לי הטעם לחיים.
"נו???" תמרי האיצה בי כשראתה שאני מתגרה בהם בשתיקה.
"יש לכם שלושה ניחושים", זקרתי גבה בהתגרות והחנקתי צחוק קולני כשפניהם נמלאו אכזבה מעושה.
שיעשע אותי נורא לקבל הוכחה לכך שסבלנות אף פעם לא הייתה הצד החזק של משפחתי האהובה.
"אני יודעת!!", אחותי אהובתי צעקה והרימה את ידה בניצחון, "את חוזרת היום לירושלים!".
חייכתי למראה הציפייה העצומה שלה וליטפתי באצבע את פניה שהשתקפו על המסך. "לא, פוק יפה שלי, אני חוזרת רק בראשון בבוקר, כרגיל". הלב שלי התכווץ כשפניה היפות נפלו באכזבה.
רציתי להיכנס לתוך המסך ולמחוץ אותה אליי בחיבוק של דוב במיוחד לאור הפעם האחרונה בה התראינו, כשכעסה עליי בפעם הראשונה בחייה על כך שפגעתי באדיר.
"אני חושב שאני יודע את התשובה", גבי בקולו השקט והרגוע משך את תשומת ליבי. ראיתי איך עיניו מתכווצות כשבחן את פניי בשקט לרגע אחד קצר למרות שאורי ותמרי הסתכלו עליו והמתינו בקוצר רוח מובהק שיפצה את פיו.
"את ואדיר", חייך לרגע את חיוכו הנעים וחיבק אליו את תמרי ואורי שפערו את פיהן בהלם, "חזרתם".
דמעת התרגשות עזה שלא יכולתי לשלוט בה חמקה מעיני. ראיתי איך שלושתם מביטים בי בציפייה שאאשר את הדברים והלב שלי דהר בחזי כשהבנתי עד כמה גם הם אהבו את הגבר שאהבתי בכל מאודי. הלב שלי נשרף כשתמר ואורי החליפו ביניהן מבטים מלאי ציפייה והתרגשות.
"זה נכון ליבושקונים?" עיניה של אורי נצצו מדמעות התרגשות והגבירו את עוצמת הסערה שהתחוללה בתוכי כשלחשה את המילים.
"כן פוק, חזרנו", אישרתי ואז התמקדתי בגבי שהכיר אותי ממש כמו אב שהכיר את בתו וחיבק אליו את תמר שמהתרגשות לא הצליחה להוציא מילה. "איך ידעת גבי?" שאלתי בהתנשמות וניסיתי להשתלט על הדופק שהשתולל בחזי.
חיוכו הנעים עלה שוב על שפתיו, "תשע שנים אנחנו חיים יחד, ליבושקונת קטנה, תשע שנים בהן למדתי להכיר ולקרוא כל מבט והבעה שלך, זו הסיבה שאני יודע שרק לאדם אחד יש את הכח לגרום לך לזהור ככה ולהעלות על פנייך חיוך כזה אמיתי ומאיר".
