"וואלה אחי בחיים לא ראיתי אותך ככה מבסוט לארוז את הבגדים והחפצים שלך כשבעבר החליטו להציב אותנו לתקופה מסוימת בבתי כלא אחרים" ארז טפח פעמיים על גבי לפני שהמשיך להכניס גם את בגדיו שלו לתוך תיק ספורט גדול,
"זה בגלל הג'ינג'ית, אה? ראיתי איך הסתכלת עליה בתדריך, יא ממזר". ידיו עצרו באמצע הדרך כשרצה להכניס מכנסי ספורט קצרים לתוך תיקו,
"למרות שבטח שמת לב שלא היית היחיד שהסתכל..." רמז והביט בי כשסיימתי לארוז.
הרמתי יד לשפשף את לסתי וכיווצתי את גבותיי,
"אתה מדבר על הקצין מודיעין?" בחנתי את החיוך הידעני שעלה לו לפרצוף.
"וואלה כן, אחי. קלטת איך כל התדריך העיניים שלו היו עליה?"
בטח שקלטתי את העיניים של הממזר הבנזונה.
"גם איך שהוא קרא לה כשדיברה עם חברה שלה והיא ישר התביישה והסמיקה, וואלה אני מבין מה מצאת בה.
היא מתוקה אמיתית, ראסמי".
זיכרון שלה משפילה את פניה הסמוקות לרצפה ונושכת את שפתיה האדומות בבושה העלו חיוך קטן על שפתיי.
"מה זה מתוקה, מה אני אגיד לך. ממה שאני ראיתי יש לה דם חם ואישיות קרבית כאילו היא איזה לוחמת מארינס אחי" היטתי את ראשי לרגע כשנזכרתי איך עיניה הירוקות חומות רשפו עליי אש מרוב זעם כשנתקלה בי ושפכה על חולצתה את השוקו ששתתה.
אם היא רק הייתה יכולה לדעת אילו מחשבות מלוכלכות עליה עברו לי בראש באותם רגעים.. כמעט הנחתי לעצמי להדביק אותה לקיר ולקרוע ממנה בפראות את החולצה המלוכלכת. רציתי לנשוך לה את שפתיים האדמדמות עד שהייתה מתנצלת על צרור הקללות שקיללה ולא ביישו פועל בניין. ואז רציתי להכניס לתוך הפה היפה הזה אצבעות כדי לרסן ולהשתיק אותה בזמן שאעביר את הלשון שלי על הצ-
"אתה חושב שיש לה משהו איתו?" ארז שאל פתאום וקטע את מחשבותיי עליה.
"עם מי, שי? הקצין מודיעין? לא אחי, אין מצב" ביטלתי את דבריו בהחלטיות אבל בתוך תוכי לא הייתי בטוח.
"אחי היא קראה לו שי מול כולם. הוא המפקד שלה, אין שום סיבה שתקרא לו ככה בפומבי" הזכיר לי את מה שלא שכחתי.
"אני יודע שהיא קראה לו בשם, ארז. הייתי שם, זוכר?" הרגשתי את הלסת שלי מתהדקת בכעס שלא הבנתי את מקורו.
"בסדר יא אח, לא צריך להתעצבן. רק הערתי הערה חשובה" עיניו הצטמצמו עליי בבחינה,
"חוץ מזה חשבתי שאתה אחרי מורן גמרת עם קשרים. אז מה יש לך פתאום, ממתי אתה מתעניין במישהי חוץ מהגוף שלה?" שאל בבוטות למרות שידעתי שלא הייתה לו כוונה רעה.
את ארז הכרתי עוד מימי הצבא כששנינו שירתנו יחד כתף לכתף ביחידת המסתערבים של ירושלים.
הוא היה לצידי ברגעים קשים כששכלנו חברים לצוות שנפלו על הגנת המולדת, ולא עזב אותי אפילו לרגע כשישבתי שבעה על אימי שנפטרה.
הוא היה החבר שהלכתי להיזרק אצלו אחרי התקופה הקשה שעברתי אחרי שביטלתי את האירוסים שלי עם מורן, שבמקום להתנהג באנושיות ולתמוך בארוס המתאבל שלה הלכה ופתחה ת'רגליים לאדם שפעם הגדרתי כחבר.
"וואלה זה לא שאני מתעניין ארז, אבל אני אומר לך יש בה איזה קסם בג'ינג'ית הלוחמנית הקטנה. מטריף אותי שלמרות שבדרך כלל אני קורא אנשים בקלות עוד לא הצלחתי להבין עדיין אם היא באמת תמימה כמו שהיא נראית או חתיכת נוכלת בתחפושת. היא כאילו נראית עדינה ורכה למראית עין אבל מההיכרות הקצרה שלי איתה היא לא פרייארית בכלל".
