פרק שני להיום💗
הבטן שלי התהפכה מציפייה והתרגשות כשאדיר פנה ימינה מטרים ספורים אחרי שלט לבן שעליו היה רשום 'עין איילה'. המושב היה מהמם ופסטורלי ככל שנחשפתי אליו יותר כשהמשיך לנסוע ישר על הכביש הראשי.
"אני מבינה שכלבים משוטטים זה עניין שבשגרה בחייהם של המושבניקים", הסתובבתי אליו כשחנה את הרכב על שביל הגישה לבית פרטי שהנחתי שהוא שלו ושל אביו. ניסיתי להקליל את הלחץ שהרגשתי בכל דרך.
"ברוכים הבאים למושבים של חוף הכרמל, לב. אגב, לא רק כלבים משוטטים תראי פה. מידי פעם תופתעי לראות סוסים ופרות שהצליחו לברוח מהאורוות והרפתות", ידו לחצה את ברכי בחום לפני ששיחרר את החגורה ויצא מהרכב.
"אני מקווה שאבא שלך לא יגיע למסקנות הלא נכונות כשיראה אותי מגיעה ככה" לחשתי בשקט כשהניח את ידו על גבי התחתון והוביל אותי אל דלת העץ המשוייפת שנראיתה עתיקה ויפהפיה.
"זה הבית שלי לב, אבא שלי לא גר איתי, הוא גר במרחק ארבעה בתים ממני" הוא סובב אותי והצביע לעבר בית נמוך קומה עם רעפים אדומים וחצר מקסימה.
"למרות שאם הוא היה רואה אותך ככה עם כל הדם הוא היה מגיע למסקנה המדויקת עלייך", הקול שלו היה חם כשסובב אותי חזרה להביט בעיניו.
"והמסקנה המדויקת עליי לדעתך היא..?", כיווצתי עליו את עיניי כשציפיתי לעקיצה צינית.
"שאת קטלנית ומסוכנת כמו סם, לב. את אולי נראית תמימה ומתוקה אבל שנינו יודעים שאת לא פרייארית, את בעצם נוכלת גדולה", הוא משך אותי לחיבוק כשחרצתי עליו את לשוני ואז נשק לראשי לפני שהוציא את צרור המפתחות מכיסו ופתח את דלת הבית.
פנים הבית היה מרווח והעיצוב היה כפרי ויפהפה שהעניק תחושה אינטימית ונעימה. העציצים הירוקים הכניסו הרבה צבעוניות וטבע פראי לצבעי העץ הרכים של ארונות המטבח.
"וואו, ממש ממש יפה פה. הכל כל כך נקי ונעים", הסתובבתי אליו אחרי שסיימתי לבחון את הסלון והמטבח בעיניי והתקשיתי לבלוע את רוקי כשהבנתי שבזמן שאני סרקתי לו את הבית בלי בושה הוא בחן אותי.
"אני אמסור לאחותי שאהבת", חייך אליי את חיוכו היפהפה והחליק אצבע על פניי.
"אחותך עיצבה לך?" שאלתי בסקרנות לדעת עליו עוד.
"כן. נתתי לה את המפתחות אמרתי לה תעשי מה בא לך באיזה שבוע שהייתי ביחידה, ואז כשחזרתי חזרתי לזה", החום בקולו היה נעים והרגיש בדיוק כמו הבית שלו.
"וואו, סאחה על האמון", שילבתי את ידיי על החזה ומתחתי את שפתיי בהתרשמות.
החיוך שלו השתקף אפילו באפור המהפנט שבעיניו כשהסתכל עליי ככה.
"את רוצה לשתות משהו, לאכול?"
"לא, תודה", נשכתי את שפתיי במבוכה קלה, "בשבילי רק מגבת אם אפשר".
ידו נחה שוב על שיפולי גבי כשהוביל אותי לחדר השינה שלו והוציא לי מארון הקיר מגבת לבנה וריחנית.
"קחי גם את זה, שיהיה לך משהו נקי ללבוש", הושיט לי חולצת טי שחורה ותחתוני בוקסר שחורים חדשים שהוציא מתוך קרטון מהארון המסודר שלו.
למען האמת לא הופתעתי לראות שהארון הורכב מבגדים עם צבעים נקיים שרובם היו שחור, לבן, אפור וכחול כהה. התאים לו לאהוב ולהיצמד לפשטות.
"תודה. איפה המקלחת?" השפה התחתונה שלי כבר כאבה מרוב שנשכתי אותה מהמתח.
"בואי", הושיט לי את ידו והוביל אותי לחדר המקלחת הסמוך.
