הבריזה הנעימה שנשבה בשילוב קולות הגלים שהתנפצו על קו החוף והגבר היפהפה עם העיניים הטובות שהיה לצידי, כולם יחד הרגישו לי כמו ההגדרה המדויקת לאושר.
לא הצלחתי להבין איך ממצב של זר גמור הוא הפך לי לפינה נעימה של שקט, לאדם שמסב לי שלווה.
ישבתי שעונה על חזו כשזרועותיו מקיפות אותי כאילו הן מגוננות עליי מכל הרוע של העולם, והחנקתי צחקוק כשראיתי שרגליי עוברות רק בקמצוץ את ברכיו למרות שיישרתי אותן על המחצלת.
"למה את צוחקת?", קולו העמוק והנעים נשמע כל כך אינטימי וחם כשדיבר לאוזני וליטף את ידיי בלי הפסקה.
"יש לך רגליים של הענק הירוק", ציחקקתי ברשעות אבל הציחקוק התחלף מהר מאוד בצווחות קולניות כשדיגדג את מותניי כעונש.
"ראית פעם איך הענק הירוק מתעצבן לב, או שאת סתם נהנית להתגרות בחיים שלך?", שפתיו נצמדו לרקתי ברכות מופלאה שעשתה לי חם בבטן.
"בטח שראיתי", סובתי אליו מעט את פניי וטבעתי בעיניו האפורות היפות שנראו כמו ים ביום סוער של חורף,
"הוא אפילו לא מפחיד לדעתי. כולו פוזה ושרירים, אבל בפנים הוא רך כמו חמאה", חרצתי עליו את לשוני והתנשמתי קשות כשנשך את צווארי בחוזקה נעימה.
"שאני אבין, את עדיין מדברת על הענק הירוק, או שזו הדרך המקסימה שלך להעביר לי את הרושם שלך עליי?", הוא הימהם באוזניי וגרם לי להירעד קשות בזורעותיו.
מבלי שיכולתי לעצור את עצמי התחפרתי עמוק יותר לתוך חזו, כאילו התחננתי שיעטוף אותי עם חום גופו בלי מילים.
"תנחש", התגריתי ונשכתי את שפתיי בחוזקה כשקבר את פניו בשקע צווארי ונשם עמוקות.
אני לא זוכרת מתי הרגשתי ככה קלילה ומאושרת בפעם האחרונה, או שבעצם אני כן, וזה בעצם היה איתו, כשהסיע אותי על האופנוע שלו למעיין המהמם שבאמצע המדבר?
"איך אתה מגיב באמת כשאתה מתעצבן? מעניין אותי לדעת. אני תמיד מקבלת ממך וייב רגוע כמו מים שקטים שכלום לא יכול להפר את השלווה שלהם, אפילו לא סערה טרופית", הסתובבתי מעט בתוך החיבוק שלו ועכשיו כבר ישבתי מולו במרחק נשימה.
"אני פשוט נסגר ונאטם", ידו ליטפה את לחיי כשמשך בכתפיו והביט בי עמוקות, "אני לא מגיע למצבים שאני שובר את הכלים ומתפרץ", עיניו היפות ריצדו בין עיניי בחום.
"איך אתה מצליח שלא להתפרץ?" סקרן אותי לדעת עליו יותר ויותר. הוא ריתק אותי לגמרי.
"אני לא ג'ינג'י, לב. אין לי דם חם שזורם לי בעורקים כמו שיש אצלך", החיוך הצדדי היפהפה שלו המיס אותי לגברי על אף הציניות ששיעשעה אותי.
"וואי נו, אבל כבר סיכמנו שאני לא ג'ינג'ית! חלאס עם זה!" הרגשתי את הקמט מהצד המרוקאי של אבא משתלט לי על המצח מרוב זעף כשצחק ממני יותר.
"בטח שאת ג'ינג'ית. אין יותר ג'ינג'ית ממך לב", אגודלו החליקה על הקמט שבין הגבות והבעירה את דמי כשנשאבתי לעיניו הטובות.
"אבל למען האמת והרצינות אני לא מתפרץ כי זה פשוט לא יתרום לי בכלום, את מבינה לב? אם אני אניח לזעם להשתלט עליי אאבד את עצמי לגמרי ולא ייצא מזה שום דבר טוב", הרוך בקולו שבה אותי לחלוטין, הערצתי את הכנות החשופה ונטולת הפוזות שלו. הרגשתי שאני משתוקקת ללמוד עוד ממנו.
