מסטולה משינה הרגשתי שהכל רוטט כאילו יש רעידת אדמה וברגע שאחרי נמחצתי למזרן שתחתיי.
מטר של נשיקות רצו לי על הלחיים כשבקושי הצלחתי לפקוח את העיניים.
"אני אשרף עלייך! אני אשרף עלייך, לולו שלי!", קולה המרוגש והגבוה של תמרי חדר את מעטפת השינה והעיר אותי אט אט לתוך המציאות.
חרצתי את עיניי לכדי סדק וניסיתי להתהפך משינה על הבטן לשכיבה על הגב, אבל לא הצלחתי לזוז ממקומי בגלל שתמרי מיקמה את רגליה מעל השמיכה.
"תמרי..", מלמלתי בעייפות. קולי נשמע כמו קול של אנס סדרתי בן מאתיים.
ואיך נשמע קול של אנס סדרתי בן מאתיים?
אמממ.. בגדול? גם לי אין באמת מושג.
"איך חשבת על הכל? איך תכננת לנו את זה? מתי הספקת בכלל?", התקיפה אותי בשאלות והקפיצה את המיטה מההתלהבות שעדיין אחזה בה, מרעידה את המזרן ומעוררת אצלי תהפוכות בטן כאלה שאני שניה מלהקיא עליה.
"תמרייי", המהמתי בקול נמוך על גבול נהימה שהבהיר לה לחכות רגע עם האנרגיות.
מה אני אעשה? אף פעם לא הייתי איש של בוקר.
יד גדולה ומחוספסת ליטפה את לחיי פתאום וגרמה לי לקפוא על מקומי.
שיט! אדיר פה ואני ערומה. ותמרי כאן איתנו. במיטה.
זינקתי לישיבה על הברכיים ומשכתי איתי את השמיכה, כמעט בטוחה שבטעות העפתי את תמרי לאלף עזאזל מההיסטריה הנוראה.
"אח! לולו!", תמרי רטנה בחוסר שביעות רצון ורק עכשיו הבחנתי שהעפתי אותה לקצה המיטה.
משכתי את השמיכה עד לצוואר כדי להסתיר את מערומיי והצבע הירוק של הקפוצ'ון שכיסה את מפרק כף ידי משך את עיניי.
מה? מתי..?
לקחתי נשימה עמוקה כדי להירגע והעברתי את מבטי לגבר הסקסי ששכב בצד השני של המיטה.
שיערו היה סתור משינה והאפור שבעיניו בער מאהבה כשהביט בי ובאהובתי תמר.
חולצת טי לבנה וקצרה הסתירה את פלג גופו העליון, בעוד שמכנס פוטר כהה ישב נמוך על מותניו.
הוצאתי מתוכי אוויר שהחזקתי ועצמתי את עיניי בתמהיל של הקלה ורטינה.
חתיכת השכמה מהסרטים לחשוב שדודה שלך תפסה אותך ואת חבר שלך ערומים.
עוד לפני שהספקתי לפתוח את ידיי ולסמן לתמרי שתתקרב חזרה, היא זינקה עליי לחיבוק מוחץ שהדביק את גבי חזרה למיטה. "תודה על כל מה שעשית בשבילי ועל המחשבה המקסימה, לולו שלי, תודה", קולה היה מרוגש ומעט לא ברור לאחר שהמשיכה להמטיר נשיקות על לחיי.
חזי התכווץ כשראיתי עד כמה היא קרנה מאושר אחרי הלילה הנחוץ שבילתה בו עם בעלה. כולה הייתה מלאת אנרגיות וחסרת דאגות כאילו שכחה לגמרי מכל הצרות. אפילו הניתוח הגורלי שהיה במרחק שעות ספורות לא הצליח להעיב על אושרה המתוק.
טפחתי לעצמי על השכם בראשי כשהבנתי שלמעשה השגתי את מטרתי.
עטפתי אותה בחיבוק משלי ולא יכולתי שלא לצחוק מהסיטואציה ההזויה ששלושתנו שוכבים יחד על אותה מיטה. אבל מאחר ואני זאת אני, בכדי להדוף את המבוכה הרגעית שחשתי בעצמי- בחרתי להקניט אותה.
"וואו, תמרי. איזה אנרגיות שיא יש לך הבוקר. מעניין למה, אה?", זקרתי עליה גבה מתריסה וראיתי אותה מסמיקה במבוכה.
עיניה נפערו כאילו לא האמינה שאשכרה רמזתי בבוטות בפני אדיר על מעלליה המיניים מליל אמש. "וואו, את ממש חס-", החלה למלמל בפיזור נפש.
"חסרת טאקט?", השלמתי אותה וזקרתי שוב גבה, צמצמתי עליה את עיניי, "ומה איתך, תמרי? להיכנס לי למיטה מבלי לוודא קודם שאני לבושה זה נורמלי והולם בעינייך?"
פייר? אמרתי לה את זה כי ציפיתי שתסמיק כמו עגבניה, אבל כשעיניה הוצרו עליי בקריאת תיגר ידעתי שהיא הולכת להכניס לי מתחת לחגורה. "ולמה נראה לך שלא וידאתי?", שאלה בהיתממות ושילבה את ידיה על חזה, הבעה זחוחה עלתה על פניה כשהביטה בי וזקרה את גבתה.
"אז את רוצה לומר לי שוידאת?", שאלתי בהתרסה ושילבתי את ידיי כמוה, "ממה שזכור לי ישנתי כמו סוסה כשנכנסת לי למיטה, מתי בדיוק הספקת לשאול אותי אם אני ערומה?"
חיוך רחב עלה על פניה כשהרימה את ידה והצביעה לכיוונו של אדיר. "אף פעם לא אמרתי שוידאתי איתך, לולו שלי".
מצמצתי בהלם.
היא אשכרה רמזה לי עכשיו שביררה עם אדיר את מצב הבגדים שעל גופי לפני שנכנסה?
העברתי את מבטי לגבר של חיי ששכב חצי שעון על ראש המיטה. עיניו נצצו בשעשוע וחיוכו היפייפה האיר את פניו כשהביט בשתי המהבולות שהיינו בחוסר אמונה.
"היא באמת שאלה אותך אם אני לבושה?", שאלתי בטון נדהם והצבעתי על תמרי שציחקקה.
"לא בדיוק", השיב בקול עמוק של שינה והושיט את ידו להסיט את שיערי הסתור מפניי. "היא רק סימסה לי אם תוכל להיכנס רגע להעיר אותך משינה".
אה-הא, וכמו שאני מכירה אותך אני בטוחה שלפני שענית לה בחיוב הלבשת אותי כדי לשמור על כבודי ולגרום לי להיראות כמו ילדה טובה.
"אה", השבתי בשעמום ומשכתי בכתפיי כאילו לפני רגע לא רציתי למות מהמחשבה שנתפסתי ערומה.
הפניתי את ראשי לתמרי שעדיין שילבה את ידיה על החזה והביטה בי בבחינה. "טוב, אז כמו שכבר ראית אני נרדמתי לבושה, אבל עכשיו אנחנו יודעות שלפחות אחת מאיתנו נתנה בלילה עבודה.."
ידיה עלו להסתיר את פניה כשהאדימה עד שורשי שיערותיה. "אלוהים, לולו!" הזדעקה ופערה את עיניה.
"מה אלוהים, מה? אני מפרגנת לך. אל תתביישי לשתף אותנו בחוויות וברושם הראשוני שלך מהצעצועים החמדמדים", מלמלתי במתיקות והתענגתי כמו כלבה על האופן בו כיווצה את גופה כאילו רצתה להיעלם. ראיתי את עיניו המיוחדות של אהובי מביטות בי בהלם כשהניד את ראשו כאילו אמר, 'באמת שאין לך תקנה, פנתרה קטנה'.
"אז..?", שאלתי בסקרנות, "רוצה לספר לנו מה הכי אהבת מהצעצועים המקסימים? האמת, אני מוכנה לשים כסף שאלו היו האזיקים או המצבטים".
עיניה נפערו כאילו עמדו לצאת מחוריהן, פניה התלהטו כאילו כל הדם התנקז אליהם. "אוקיי, נראה לי שזה הזמן בשבילי ללכת להעיר את אוריקי לבית הספר. גמרנו את השיחה הזאת. היה נעים, היה נחמד, עכשיו שלום ולהתראות". מלמלה במבוכה והתחפפה לי מהחדר עוד לפני שהספקתי להגיב.
"רגע, תמרי!", צעקתי אך הדלת כבר נסגרה.
אוח, שיט, שיט! מרוב שהייתי עסוקה רק בלהקניט אותה שכחתי לשאול את השאלה החשובה היחידה-
האם שיתפה את גבי בדבר הניתוח או שחטפה רגליים קרות.
ידיו של אדיר נכרכו סביב מותניי ומשכו אותי אליו בתנועה חדה אחת. שתיים מאצבעותיו עלו למחוץ את שפתיי בחוזקה כאילו השתוקק לרסן את הפה החצוף שלי כמו שאהב. "חשבתי שאחרי כל מה שעברנו יחד כבר לא תוכלי להפתיע אותי בחיים, אבל איכשהו את לא מפסיקה להראות לי שאין לך אלוהים".
