למרות שהייתי סחוטה ומרוקנת מכל אנרגיה אחרי הביקור המשחרר בחדר זעם, התרגשתי כמו ילדה קטנה ומטופשת כשנכנסנו לרכב השטח שלו לפני היעד הבא שגם עליו הוא שמר בסוד ממני. אצבעותיי התאגרפו במתח וציפייה כשצפיתי בו מניע ומעביר את ידית ההילוכים לרוורס כדי לצאת מהחניה.
התכוונתי להפעיל את פלייליסט הנסיעה האהוב עלינו כמו שהייתי עושה תמיד כשהיינו מתחילים בנסיעה, אך מסך המולטימדיה השבור שלו הזכיר לי שמוזיקה כיפית ונעימה לא תתנגן כאן הפעם..
מעניין ממה זה באמת קרה...
הלב שלי החסיר פעימה כשבחנתי את צדודיתו האלוהית. לסתו הייתה מהודקת ושפתיו המטריפות חתומות כשהעביר את עיניו בין שלושת מראות הרכב ווידא שהכביש פנוי ממכוניות.
"מתי הבנת שאתה סקסי מידי?" שאלתי בקול תמים למדי ונעצתי בו שתי עיניים גדולות וסקרניות. ידעתי שהתמימות וחוסר הניסיון שהיו לי לפניו הדליקו אותו עליי קשות, אז החלטתי לנצל קצת את מה שפעם תפסתי כחולשה, והיום לגמרי הפך בזכותו לעוצמה.
חיוכו הצדדי והמטריף עיקל את זוויות פיו וגרם לירכיי להיצמד חזק אחת לשניה. ידעתי שהוא מתכוון להשיב לשאלתי בציניות גמורה כשעיניו היפות סטו לרגע קצר מהכביש והתמקדו בשפתיי. "אני מאמין שזה עוד היה פלוס מינוס בתקופה שהיה צריך לנגב לך חלב מהשפתיים", החום בקולו וחיוכו שהעמיק גרמו לבטני להתהדק בחוזקה. העפתי את ידי וסטרתי קלות לזרועו השרירית.
"שוויצר", נחרתי בבוז והעוויתי את פניי בחוסר שביעות רצון. ראיתי שהפרצוף שלי הצחיק אותו יותר אז גם חרצתי לו לשון.
"אני שוויצר?" האפור המיוחד שבעיניו הבהב משעשוע. הלב שלי לא עמד בקלילות המהממת והכיפית הזאת שלו. "את שאלת אותי הרגע שאלה של פסח, לאיזה עוד תשובה ציפית?"
שילבתי את ידיי על חזי והפניתי את פניי ממנו לחלון, העמדתי פני זועפת ועקבתי אחר טיפות קטנות של גשם שזלגו על השמשות.
אני יודעת שזה היה מטופש להתעכב על ההערה של 'לנגב לך חלב מהשפתיים' שאמר מבלי שבכלל התכוון אליה, אבל משום מה היא הדהדה לי בראש שוב ושוב ולא נתנה לי מנוחה.
אם כמה שבטחתי באהבה העצומה שלו אליי- ככה גם ידעתי שאני מביאה איתי מטען חורג שכל גבר השפוי בדעתו היה בורח מקרבתי כל עוד נפשו בו.
ובתכל'ס? לא משנה כמה אנסה להפוך את הדברים, זו עובדה, אני מביאה איתי הרבה קושי ודורשת הרבה יותר מידי עבודה.
"תגיד, לפניי היית עם בנות צעירות ממך?" הסקרנות הרגה אותי, הרגשתי איך חוסר ביטחון החל להציף אותי ומצאתי את עצמי מקנאה בכל בחורה שאי פעם זכתה להכיר את גופו של הגבר הפראי הזה שנמצא כאן איתי.
מבטו החודר קדח חורים בפניי כשהפנה את ראשו מהכביש אליי לאחר שעצר בשוליים והפעיל איתות מצוקה. ראיתי בבירור איך הבעתו התחלפה מקלילה לסלעית ונחושה לאחר שהבחין במה שזה לא יהיה שראה על פניי.
"מה את מנסה לעשות?", קולו היה שקט וחותך. ראיתי איך לסתו התהדקה ואיך שפתיו המשורטטות נמתחו לקו דק כשהבין ששוב נכנעתי להרס העצמי שכינן בתוכי וניהל את חיי.
משכתי בכתפיי והפניתי את מבטי ממנו לחלון שלידי, "לא מנסה לעשות כלום", השבתי בסתמיות ובהבעה ריקה מרגשות, "סך הכל רציתי לדעת אם היית אי פעם עם מישהי צעירה ממך אם פער הגילאים שיש בינינו מפריע לך כל כך".
הרגשתי איך האווירה בינינו נהיית מתוחה וקודרת כשלקח את הזמן לפני שהשיב לדבריי.
"תסתכלי עליי כשאת מדברת איתי ליבי, תלמדי לכבד את האדם שאת נמצאת מולו", פקד בדומיננטיות מחוספסת וגברית שלא יכולתי לסרב לה גם אם רציתי, ולא רציתי.
עיניו ריצדו בין עיניי באינטנסיביות מהפנטת שהקשתה עליי להחליק את הרוק בגרוני. ידו ירדה מההגה והתאגרפה על ירכו וידעתי שהוא מפעיל את כל כוחו כדי לעצור את עצמו מלגעת בי ולסיים את הסיטואציה המסריחה שיצרתי מבלי שעצרתי לרגע אחד כדי לחשוב.
קור רוח ושליטה מוחלטת הייתה כתובה על פניו כשהחליט שזה אחלה הזדמנות עבורו לאלף את החיה הסוררת והמרדנית שיצאה ממני מדי פעם לפעם.
כעס וקנאה שהתקשיתי לשלוט בהם קוננו בתוכי והציתו בי זעם מסוכן. זקרתי את סנטרי בהתרסה ועפעפתי בריסיי בזחיחות וחוצפה. "אז? היית אי פעם עם מישהי בטווח גילאים שלי?"
עיניו הצטמצמו לחרכים קטנים ויפייפיים של אפור בהיר כשסרק את דמותי ולמד את פניי.
"לא", השיב בפשטות והידק את לסתו כשפערתי את עיניי בהלם מהתשובה. "להזכירך את ראית מצוין איך ניסיתי להתנגד למשיכה העזה שיש לי אלייך בפעם הראשונה שנסענו יחד למעיין". עיניו לא משו מעיניי כשהזיכרון עליו דיבר עלה בראשי.
כשידיו הפראיות לפתו את אגני בחוזקה בתוך מי המעיין הקפואים וניסו להפסיק את התחככות גופי בו..."אני לא יכול להימשך אלייך ככה, ליבי. את ילדה בשבילי", או כשאמר "ליבי די. גם ככה קשה לי" לאחר שניסיתי להצמיד את גופי קרוב יותר אליו.
נרעדתי מהזיכרון המעורר ושילבתי את ידיי על חזי כדי להסתיר את פטמותיי שהתקשו והזדקרו מתחת לחזייה. השפלתי את מבטי מעיניו החודרות והתמקדתי בכתפו.
"חשבתי שזה חולני מצידי להימשך ולהתאהב בבחורה שקטנה ממני בכמעט שלוש עשרה שנה" קולו היה אפל וטורפני, ידו עודנה נמנעה מלגעת בי ונותרה מאוגרפת על ירכו בחוזקה.
"חולני עאלק", הפטרתי בזלזול וגלגלתי את עיניי, נענעתי בראשי וזייפתי חיוך רחב, "מי ישמע אני ילדה בת חמש ואתה בן מאתיים, אתה סך הכל בן שלושים ושלוש ואני עוד שניה בת עשרים!!" התפרצתי וצעקתי למרות שלא הייתה לי שום סיבה.
לא הבנתי אפילו איך הגענו למצב הזה שוב. שמאהבה עצומה והכלה מדהימה- שוב התפרצתי וניסיתי לזרוע הרס בנקודת האור היפייפיה שהצליחה לסלק מחיי את האפלה.
בעצם בטח שהבנתי- זו אני הייתי הסיבה.
"אני מזמן הפסקתי לחשוב או להתעכב על פער הגילאים בינינו, למה זה ממשיך להציק לך?", עיניו הצטמצמו עליי באופן שגרם לי לחשוד שהוא יודע את התשובה לשאלה, אבל נחוש לשמוע אותה ממני הפעם.
"זה לא מציק לי" צמצמתי את עיניי גם אני ונעצתי בו מבט מצמית שגרם לו לזקוף עליי גבה.
"אז למה העלית את זה?" שאל בפשטות ולא התיק את מבטו ממני אפילו לרגע אחד.
"לא יודעת" משכתי בכתפיי כמו מטומטמת גמורה. "אולי כי הבאת לי את הסעיף מההערה המטומטמת של לנגב לי חלב מהשפתיים".
לסתו התהדקה ועיניו בערו מכעס. ידעתי שהוא רותח עליי על כך שהנחתי לזעם שוב לנצח אותי ולהשתלט עליי.
נאנקתי בהלם ופערתי את עיניי בפחד אימתני כששחרר את חגורת הבטיחות שלו ופישק את ירכיי בתנועה אחת חדה לפני שעבר למושב עליו ישבתי והניח ברך בין רגליי.
פניו היו במרחק נשימה וידו ננעלה על לסתי בחוזקה. עיניו רשפו עליי גיצים כשקירב את ברכו אל איברי המשתוקק.
"הבאתי לך את הסעיף בגלל הערה מטומטמת?" סינן מבין שיניו והידק את אצבעותיו על לסתי עד שהרגשתי שמץ של כאב קל. "למה מה אמרתי לך כבר? פגעתי בך במכוון? לא ליבי, פאקינג צחקתי איתך. מה את חושבת? שאני נולדתי בגודל הזה?" עיניו ריצדו בין עיניי בזעם מלובה וריחו המשכר טישטש את חושיי והקשה עליי לחשוב או לענות לשאלותיו. "גם לי היה צריך לנגב פעם חלב מהשפתיים ליבי, לא רק לך. תפסיקי להפוך כל מילה מזוינת שיוצאת לי מהפה לריב מטופש".
ידו נטשה את לסתי וברכו התרחקה מבין ירכיי. הוא נעץ בי מבט כעוס ומצמית לרגע אחד ארוך לפני שחזר למושב הנהג.
רציתי לבכות. הרגשתי איך שק הדמעות שבעיניי מתמלא ואוגר בתוכו טיפות חמות שהתחננו לרדת בשקט עד שאפרוק מתוכי הכל.
אל תבכי לידו, את התחלת את הריב הדפוק הזה-
עכשיו תשאי בתוצאות.
"אני מצטערת, אתה צודק" לחשתי את המילים שלא היה לי קל לומר וניתקתי את חגורת הבטיחות מגופי, עברתי למושב האחורי של רכב השטח שלו מבלי שיצאתי מהרכב. ראיתי איך עיניו עקבו אחריי דרך המראה הפנימית וידעתי שהוא משתוקק לגדוע את האנרגיות הרעות שזרמו בינינו, ובאותה נשימה גם היה לי ברור שהוא נחוש להבהיר לי שלא תמיד הוא יסלח לי בקלות.
מטומטמת שאת. את הודפת ומבריחה אותו מחייך במו ידייך.
עיניו חזרו להתמקד בכביש כשאותת שמאלה והשתלב במיומנות מדהימה בתנועה העמוסה של תל אביב. ניגבתי עם גב כף ידי את הדמעות שזלגו על לחיי וחפרתי את פניי בגב המושב עליו ישב. הלב שלי השתולל בתוך החזה כשהעליתי את ידי בהיסוס וליטפתי את עורפו.
פחד אכזרי שמעשיי המטופשים יגרמו לכך שאאבד אותו בסוף ננעץ כמו סכין משוננת בבטני.
במשך דקות ארוכות הוא נותר שקט ודומם באופן שלא התאים לו וזה רק הלחיץ אותי יותר. הצצתי מהחלון כדי לראות אם הוא מחזיר אותי לביתי בירושלים, אך הוקל לי בטירוף כשראיתי שאנחנו על כביש 6 לכיוון צפון.
הוצאתי את הפלאפון שלי מהכיס האחורי של מכנסי הג'ינס שלי ונכנסתי ליוטיוב. רציתי לנסות להעביר לו דרך המוזיקה את מה שלא יכולתי להעלות במילים.
הקלדתי בחיפוש 'מילים יפות מאלה' והגברתי את הווליום לגבוה ביותר, רכנתי קדימה והנחתי את הפלאפון על המושב שלצידו כדי שיצליח לשמוע היטב.
"זה לא אומר שאני לא אף פעם, זה רק עכשיו אז תחכה.
ואז אבוא כשיעבור הזעם, ואז אחזור כשיתבהר.
זה לא אומר שאני לא חושבת עליך בכל יום, כל שעה.
עדיין אין שלוה ואין את השקט כי בכל מקום עולה מולי דמותך.
זה לא אומר שכך ואין אחרת, זו רק סופה ביום חולף.
ואז תראה איך שתזרח השמש אשוב אליך מן הגשם השוטף.
גם אם קשה להגיד מילים יפות מאלה,
גם אם לא מצאתי דרך להגיד שלך-
תדע עכשיו שרק אותך אני אוהבת, תדע בלב אני תמיד איתך".
