"פוק! בואי תטעמי רגע אם את אוהבת!" צעקתי מהמטבח לאוריקי שנעלמה לחדר כדי שתוכל לסיים את שיעורי הבית שקיבלה באנגלית.
"אני באה!" חייכתי לעצמי כמו מטומטמת כששמעתי אותה צועקת לי חזרה.
מחלון המטבח יכולתי לראות את גבי שנכנס לחניה אחרי שאסף את תמרי ממשמרת בבית החולים.
החיוך על פניי היה כל כך גדול ודמעות של התרגשות עמדו בעיניי לראות אותם שוב אחרי השבוע הארוך בלעדיהם.
לנצח אוקיר תודה לשניהם שנלחמו ברשויות כדי להעניק לי ולאוריקי בית.
הנחתי את הסכין הגדולה על קרש החיתוך ונופפתי לשניהם כשיצאו מהאוטו ונופפו לי לשלום.
"נו פוקי בואי כבר! תמרי וגבי כבר הגיעו! תאמיני לי שלא יקרה כלום אם השיעורים שלך יחכו קצת!" צעקתי שוב והכנסתי את המלפפונים שחתכתי לתוך קערת הסלט הגדולה שהכנתי.
"זהו סיימתי" הדבר המתוק ביותר בעולם נעמדה לצידי ונשענה על השיש כדי לראות מה אני מכינה.
"איך סיימת? מה תוך רבע שעה?" פערתי את עיניי בתדהמה ממנה.
"אוף באמת לקח לי הרבה זמן…" שפתיה האדמדמות התכווצו במתיקות כאילו כעסה על עצמה.
"פוק אני נשבעת שאם לא היית אחותי הקטנה הייתי שונאת אותך. את יודעת איך הייתי מזיעה כמו חמור מצוי כדי בכלל להבין מה רוצים ממני בשאלות של שיעורי הבית? איך את מעזה להתהלך לי פה זעופה על שלקח לך הרבה זמן כשסיימת הכל תוך 15 דקות?! אני במקומך הייתי מסתובבת כמו טווסה". דפקתי את אצבעי על מצחה כמה פעמים עד שציחקקה במתיקות המשגעת שלה.
"לכי תפתחי את הדלת לגבי ותמרי פוק. ותערכי אחרי זה את השולחן, שימי ארבע צלחות וסכו"ם לכל אחד" נשקתי לראשה שניה לפני שהספיקה ללכת לדלת.
שטפתי את הידיים אחרי שסחטתי את הלימון על הסלט וניגשתי גם אני לקבל את פניהם כששמעתי את קריאות ההתרגשות שלהם ברגע שנכנסו הביתה.
"לולו!" תמרי רצה אליי בלי לראות בעיניים כשהייתי בחצי הדרך אליה, "אוחח התגעגעתי אלייך!" כפות ידיה מחצו את לחיי כשהדביקה נשיקות קולניות לפניי.
"תמרי את רק בת 30 קיבינימט. את לא יכולה להתנהג כמו הדודות הזקנות שפוגשים רק בחגים ואז מנגבים את הלחיים מהרוק שהשאירו מכל הנשיקות שלהן" שיחקתי אותה כאילו אני לא נהנית מכל תשומת הלב שהרעיפה עליי כמו תמיד.
"שקט! את אוהבת את זה. שלא תחשבי שאני לא יודעת" כיווצה עליי את אפה כשהעמידה פני נעלבת.
"מה שלומך ליבושקונת?" גבי הצטרף לחגיגה והצמיד אותי לחיבוק חם כפי שהיה עושה תמיד.
"אני בסדר. סופסוף איתכם בבית. התגעגעתי אליך ממש גבי". חיבקתי אותו בחום כשהניח נשיקה אבהית על ראשי.
"גם אנחנו אלייך. הבית ריק בלעדייך" ידו טפחה על גבי בעדינות כשחייך אליי בחום.
גם לי היה ריק בלעדיכם.
"טוב תושיבו את התחת שלכם על הכסאות, הכנתי ארוחת ערב. אני ופוק נגיש לכם לשולחן" הוריתי לשניהם וחזרתי להביא מהמטבח את הלזניה החלבית שהכנתי יחד עם השקשוקה והסלט הגדול.
"וואו. איזה פינוק לולו" תמרי הצחיקה אותי כשכמעט מחאה כפיים מההתלהבות.
"מקווה שיהיה לכם טעים. אם לא תאהבו תאשימו את פוקי, קראתי לה לבוא לטעום אבל היא העדיפה להיות חנונית ולסיים את שיעורי הבית" חרצתי לאוריקי את לשוני בהתגרות כשצחקה מדבריי.
"בטוח יהיה טעים. כל דבר שאת נוגעת בו יוצא זהב" גבי חייך אליי כשהחל להעמיס על הצלחות מהשקשוקה והלזניה. לקחתי לי מהסלט ופרסתי לי פרוסה קטנה מהלזניה אחרי שכולם סיימו להעמיס על הצלחות שלהם.
"אוי אלוהים, זה מעולה!" תמרי עצמה את עיניה בעונג אחרי ביס מהשקשוקה,
"זה מה שאת אוכלת?" היא עצרה עם המזלג בכניסה לפיה כשפתחה את עיניה הגדולות והביטה בי בדאגה.
"כן, אני לא ממש רעבה" משכתי בכתפיי והחזרתי את מבטי לצלחת.
ידעתי שתמרי שמה לב כבר תקופה לעובדה שאני אוכלת מעט כדי לרדת במשקל. גם כשניגשה אליי וניסתה לדובב אותי בעניין היא עשתה זאת בעדינות מופלאה כדי לא לגרום לי להסתגר בתוך עצמי.
"אל תדאגי תמרי, אם אהיה רעבה אקח עוד. זה לא שחסר" חייכתי אליה כשראיתי את הדאגה צובעת את פניה ויכולתי להבחין איך כתפיה הדרוכות נרגעו אחרי החיוך הקטן ששלחתי לה.
"איך את עובדת מחר?" שאלתי בין ביס לביס.
"ביקשתי משמרת בוקר, ככה תוכלי לישון עד מאוחר בזמן שאנחנו בעבודה ואוריקה בבית הספר" השיבה בפה מלא אוכל שהסתירה באמצעות כף ידה. "למרות שאני ממש מקווה שהטכנאי של האינטרנט לא יגיע מוקדם. הם קבעו בין 10 בבוקר ל2 בצהריים, זה בסדר מבחינתך או שאתקשר לדחות את התור?"
השפלתי את עיניי במבוכה קלה והרגשתי איך לחיי מתלהטות כשחשבתי על מחר.
"אממ האמת שקבעתי עם מישהו למחר בבוקר.." אמרתי בקול קטן, "אבל אני יכולה לבטל" אמרתי מיד כשנתקלתי בדממה והרמתי את עיניי מהצלחת רק כדי לראות את גבי ותמרי מביטים בי בגבות מורמות מפליאה.
