הפרצוף הממזרי של תמרי עשה לי לצחוק למרות שניסיתי להילחם בזה ולשחק אותה קול לגמרי. הבטתי בה דרך המראה והסמקתי קשות כששילבה את ידיה ובחנה אותי בעיניים מלאות הערכה אחרי שלבשתי את השמלה החדשה.
"כן דודה, יש לך משהו לומר?" זקרתי גבה ושילבתי את ידיי על החזה כמוה.
"כן, שאת פשוט טיל בליסטי תוצרת איראן", צחקתי שצפיתי בה מעבירה את לשונה על שיניה העליונות כאילו הייתה חיית טרף קטנה וקלטנית, "מסכן הבחור, הוא ימות כשיראה אותך ככה".
הסתובבתי והנדתי בראשי בייאוש מהשטויות שאמרה.
"הוא לא ימות ולא נעליים, אין לו זמן לזה. אנחנו רק הולכים להביא את הפספוסה הקטנה ואנחנו חוזרים חזרה כי מישהי פה התעקשה על ארוחת ערב משפחתית ומביכה כדי שתוכל להכיר אותו לפרטי פרטים וכמו שהיא רוצה" צמצמתי עליה את עיניי וכיווצתי מעט את אפי כשהעלתה על פניה חיוך של ניצחון.
"אהההה איך אני מתרגשת!!" ידיה נצמדו אחת לשניה בהתלהבות של ילדה, "אפילו גבי מתרגש, היית מאמינה? הוא כבר סיים עם הקניות בסופר ועכשיו נשאר לו רק לעבור בקצבייה בשביל הבשר לעל האש".
שחררתי אוויר מתוכי שהחזקתי הרבה זמן. נשכתי את שפתי וחייכתי חיוך קטן.
"את מתרגשת לולו שלי?" גבותיה התכווצו מעט בהבנה.
"אני קצת מתרגשת, כן.." הנהנתי והעמקתי את חיוכי כשלחצה את כתפי בעידוד, "כאילו מה זה מתרגשת..זה פשוט חדש לי, את מבינה?" זו הייתה שאלה רטורית, לא היה לי צל של ספק שתצליח להבין את המשמעות שמאחורי מילותיי. הייתה לה מן איזו יכולת פנומנלית להבין את הרגשות שלי, לפעמים אפילו לפניי.
"ברור שאני מבינה לולו, את לא צריכה להסביר" חיוכה הקטן היה כנה ומלא באמפתיה לפני שמשכה אותי לחיבוק מוחץ ואוהב.
"מתי אתם אוספים את אוריקי?" שאלה כשהתנתקנו מהחיבוק ועכשיו חזרה לעמוד מאחוריי כדי להבריש את שיערי.
"ב7" השבתי והצצתי על השעון שהראה את השעה 18:33, תיארתי לעצמי שעניין של דקות ספורות עד שיגיע.
"מעניין אם היא מצליחה לחרוש עם חברות שלה למבחן או שהיא בכלל עסוקה בלהתרגש כמונו. שתדעי לך שהיא לא הפסיקה לדבר עליו מאז שראתה אותו בשיחת וידאו איתך כשאמרת שחזרתם" תמרי צחקה והניחה את מברשת השיער על השידה אחרי שסיימה לסרק אותי.
"אני יכולה לתאר לעצמ-" צלצול הפלאפון שלי קטע את דבריי וגרם לליבי להחסיר פעימה כשראיתי את שמו מופיע על המסך. הרגשתי איך הסומק מציף את לחיי כשתמרי חמקה מהחדר בשקט כמו גנבת כדי להעניק לי פרטיות ועניתי לשיחה.
"היי לב שלי".
"היי" אגרפתי את כפותיי בהתרגשות כשקולו החם והעמוק חדר לאוזניי.
"אני בחוץ, מחכה לך".
"אממ אני צריכה עוד איזה שתי דקות לפני שאהיה מוכנה, רוצה להיכנס בינתיים?" שאלתי והרגשתי איך ליבי עומד להתפוצץ מעצם המחשבה שאני אשכרה מתכוונת להכניס אותו למקום הפרטי ביותר שלי.
"לא יפה שלי, אני אחכה לך בחוץ. הבטחתי אתמול לאחותך שהיא תהיה זו שתעשה לי את הסיור של הבית לראשונה". מצאתי את עצמי אוחזת חזק בשידה כשבטני התהדקה מכך שזכר את הבטחתו לאחותי.
"אוקיי, אז דקה אני יוצאת" מלמלתי במהירות וניתקתי את השיחה.
הוספתי שכבה נוספת של המסקרה השחורה ולמען האמת אהבתי את התוצאה של המראה החתולי. נעלתי סנדלים שטוחות ונוחות ויצאתי מהחדר כדי לעדכן את תמרי שאני נוסעת עם אדיר לאסוף את אורי. מצאתי אותה נאבקת לדחוס עוד בירות למקפיא כדי שיהיו צוננות מספיק לארוחה המתקרבת. "תמרי אני יוצאת, הוא כבר פה" הנחתי את ידי על כתפה לרגע ופניתי לדלת הכניסה.
