קרב המבטים שניהלתי עם הפספוסה הקטנה היה מאוד ברור לעין של אדיר שפשוט ישב וצחק מאיתנו.
החזקתי את עצמי בכח לא להתחרע על החיוך המלגלג והבעת הניצחון שהיו לה על הפנים כשלחשה לי בשקט "אמרתי לך שבסוף תבואי לאסוף אותי עם הבחור שנפגשת איתו".
לא היה לי צל של ספק שאדיר שם לב לתעלול הקטן שהממזרה הזו עשתה, ואם כמה שכעסתי עליה פשוט לא יכולתי להוריד את החיוך מהפנים כשראיתי אותה מתיישבת לצידו במסעדה באלגנטיות מתוקה.
"זהו פוק, ראית אותו אז מכרת אותי ברגע?" שאלתי אותה כשחייכה לאדיר את החיוך המתוק שלה.
"לא לא ליבושקונים, זה..אני פשוט..לא ממש בא לי לשבת מתחת למזגן" החזקתי את עצמי לא לקום ולמחוץ אותה אליי כשגמגמה במתיקות.
"אה-הא" הנהנתי בציניות וכיווצתי עליה את עיניי בדיוק כשאחת מהמלצריות הגיעה כדי להגיש לנו תפריטים.
כעבור רגע כשאדיר ראה שלא לקחתי תפריט הוא הגיש לי אחד ובחן את פניי בגבות מכווצות.
"את יודעת כבר מה בא לך שאת אפילו לא פותחת את התפריט?" הוא הניח את כף ידו על שלי ונבוכתי קשות כשהפושטקית הקטנה פערה את פיה בהתלהבות מהמגע הקטן בינינו.
"לא, פשוט לא ממש בא לי לאכול", השבתי ומשכתי את ידי ממנו כדי להוריד אותה מתחת לשולחן.
הסתכלתי על אוריקי תוך כדי שהקפדתי להתעלם מהמבטים הבוחנים שלו,
"מה, את לא תאכלי ליבושקונים?" עיניה נראו כל כך גדולות כשהביטה בי ככה.
"לא יפה שלי, לא בא לי. אני לא רעבה", חייכתי אליה חיוך קטן והצצתי לרגע קטן על אדיר כשהבחנתי בלסתו המתהדקת. המבט ששלח אליי היה נראה כאילו הוא מלא בכעס ודאגה.
"אוף למה? תאכלי איתנו ליבושקונים" היא השעינה את סנטרה על אגרופיה הקטנים שנחו על השולחן.
ניתקתי את מבטי מאדיר וכיווצתי את עיניי כשהסתכלתי על אורי,
"תכף אני אוכל את הלחיים המתוקות שלך על התעלול הקטן שעשית לי, פוק. את יודעת כמה דאגתי לך עד שהגעתי וראיתי שאת בסדר?" עיניה הגדולות נפערו כל כך והקנו לה מראה כזה תמים שאפילו לכעוס עליה כמו שצריך לא יכולתי.
התרככתי תוך רגע כשראיתי שאדיר מניח את ידו הענקית על כתפה בעידוד אחרי שראה איך החיוך המתוק שלה נמחק כלא היה.
"רצית לבלות עם אחותך אוריקי?" שאל אותה ברכות כשסובבה אליו את פניה והביטה בו במבט כל כך תמים שפשוט אי אפשר לעמוד בו.
"כן. ורציתי לראות עם מי היא" הנהנה בעצב והציצה עליו אחרי שהשפילה מעט את ראשה, "היא אף פעם לא יצאה עם מישהו, אז רציתי לדעת מי אתה".
אלוהים, הבושות! היא אשכרה חושפת אותי ברגע!
התכווצתי על הכסא בבושה נוראה ויכולתי להרגיש איך כל הדם בגופי מתנקז לי לפנים מההודאה הקטנה שלה לגביי, אפילו לנזוף בה לא יכולתי מההלם שנכנסתי אליו.
"זה יפה שאת מודה באמת אוריקי" הוא ליטף את שיערה הארוך בידו הגדולה וחייך אליה מעט בעידוד, "אבל את לא יכולה לעשות לה את זה שוב. היא באמת דאגה לך נורא" הרכות שיצאה ממנו כשדיבר אליה ככה המיס את עצמותיי.
"תבחרי מה בא לך לאכול, טוב? אני אשכנע את אחותך העקשנית לאכול איתנו גם", חיוכו העמיק כשהבחין בחיוך המתוק שלה מעגל את לחייה.
