"הופה! בוקר טוב ליפיפייה הנרדמת! מה קרה שקמת כזה מוקדם לולו?" תמרי התקרבה אליי באנרגיות שיא שאין לי מושג מאיפה הצליחה להשיג אותן בבוקר.
"בוקר תמרי" השבתי בעייפות והחנקתי פיהוק לפני שיכולתי לענות לה כמו שצריך, "איזה אנרגיות יש לך על הבוקר, שתהיי בריאה" רטנתי את המשפט הקבוע שלי עליה כמו תמיד.
הצחוק הנעים שלה חימם לי את הלב והעלה על פניי חיוך שפשוט לא יכולתי להסתיר.
"אה, ליבושקונת. מה קרה קמת כזה מוקדם?", גבי נכנס למטבח גם הוא עם מדי הכבאות שלו שישבו עליו מושלם ונשק לראשי בחום אמיתי.
"עוד מישהו רוצה לשאול למה קמתי כזה מוקדם? כי נראה לי שלא שמעתי את זה מספיק הבוקר", כיווצתי עליהם את אפי כמו שאוריקי תמיד הייתה עושה לי.
"בוקר טוב גם לך גבוש", פתחתי את ידיי לחיבוק והתענגתי על כל שניה שחובקתי על ידי שניהם יחד.
"חשבתי שיעבור לך מתישהו הקטע הזה שאת מג'נונה גמורה בבקרים", הוא טפח עם ידו על ראשי כמו שהיה עושה לי מאז שאני ילדה והניח נשיקה קטנה על שפתיה של תמרי.
"בחייאת גבי אל תתחיל", גלגלתי את עיניי כמו איזו נערה חוצפנית שנמצאת בשיא תקופת המרד שלה ולחצתי על כפתור חימום המים של התמי 4.
הוצאתי לי כוס זכוכית מהארון העליון ושמתי בתוכה כפית גדושה מאבקת השוקולית כשהבחנתי בזוית עיני בתמרי נשענת על השיש ובוהה בי בסקרנות.
"פשוט תשאלי תמרי", הכרחתי את עצמי שלא לחייך למראה ההבעה מלאת השאלות שלה.
"את עושה משהו היום? בגלל זה קמת מוקדם?", היא כיווצה עליי את עיניה ושילבה את ידיה בממזריות כשבחנה אותי בלי בושה.
"כן, אני עושה. אני נפגשת עם אדיר, טוב לכם?" השבתי בקול רם והעברתי את מבטי בינה לבין גבי שהעמיד פני נדהם בצורה הכי דרמטית ומוגזמת שקיימת.
"גבי, חיים שלנו, באוסקר אתה כבר לא תזכה, אתה יכול להפסיק להעמיד פנים שלא קיבלת דיווחים שוטפים מתמרי אתמול בלילה אחרי שסיימתי לדבר איתה" חייכתי אליו בממזריות וכיווצתי עליו את עיניי כשהחליף צבעים מהבוטות המוגזמת שלי.
"אני נשבעת שלא סיפרתי הכל!" תמרי הרימה את ידה הימנית בשבועת צופים שגרמה לשלושתינו לאבד את זה ולצחוק בקול רם.
"אני מקווה בשבילך שלא סיפרת הכל באמת", כיווצתי עליה את עיניי ומתתי מבושה כשגבי התחיל להשתעל במבוכה כי רק אז הבנתי איך זה בטח נשמע באוזניו.
"היא סיפרה עליו קצת פרטים יבשים ליבושקונת, זה הכל. את יודעת שזה רק נובע ממקום של דאגה, נכון?", ידו של גבי לחצה את כפתי בחום ודבריו הזכירו לי שהוא בעצם ממלא תפקיד של אבא בחיים שלי כבר תשע שנים שלמות.
"ברור גבי, אני יודעת. לא התכוונתי להיות מגעילה. אני יודעת שלפעמים יש לי חרא דרך להראות אהבה, אבל אני אוהבת אתכם עם כל הלב והנשמה", לחצתי את ידו בחוזקה והושטתי את ידי לתמרי כדי לחבק את שניהם שוב.
"שתדעי לך שהתאמנתי על מונולוג מאיים ליום שאפגוש אותו, אבל דודה שלך הוציאה לי את הרוח מהמפרשים לגמרי כשאמרה לי שהוא למעשה לוחם של מצדה", החיוך שלו כשאמר את הדברים גרם לי לצחוק.
"אשכרה חשבת לאיים עליו? למה ממתי נהיית ערס?" לעגתי לו למרות שהתמוגגתי מהדאגה הכנה אליי.
"לא לאיים ממש, התכוונתי יותר לדבר בקלאס. רק להזהיר אותו שאם הוא ישחק לא נכון הוא עלול למצוא את עצמו בלי שיניים, את מבינה?", הטון הלא מאיים שלו גרם לי ולתמרי להיקרע מצחוק.
"אני לא רוצה להיות כלבה או משהו, אבל סיכוי יותר גבוה שאתה היית נשאר בלי שיניים גבוש. תאמין לי שלא היית מאיים ככה אם היית רואה איך הוא בנוי. כאילו הוא שותה פאקינג פלדה לארוחת בוקר", כיווצתי עליו את אפי כשפרע את שיערי לגמרי.
נהניתי להשתעשע איתו ככה, כאילו חזרנו אחורה בזמן לגיל 15.
"גם בלי התיאורים שלך אני יכול להסיק את זה לבד. היחידה הזאת שהוא משרת בה היא אחת מיחידות ההשתלטות הטובות בעולם ילדה. רק הגברים המובחרים ביותר מתקבלים אליה".
פערתי את עיני בתדהמה מהאופן בו דיבר על היחידה,
"מאיפה לך כל המידע הזה?" שאלתי בסקרנות.
החיוך ששלח לתמרי המיס את ליבי בשבילם,
"אני גבר ליבושקונת. אני יודע דברים כאלה" משך בכתפיו באדישות ופנה להכין לעצמו קפה.
