הדמעות הגדולות שנקוו בעיניה וגרמו להן לנצוץ כמו כוכבים יפייפים בשמי לילה כהים הרגישו כמו מהלומה חדה וכואבת בבטני. ההבנה שברחה לשירותים כדי לבכות מאחר ודאגה לשלומי פיצצה את ראשי.
ניסיתי למחות את דמעותיה שזלגו על לחייה, אך הן המשיכו לזלוג בזרם מהיר וחמים.
הצמדתי את שפתיי לעור העדין של פניה ונישקתי את הנמשים היפים שעיטרו את קצה אפה ולחייה. הטעם העדין והמלוח של דמעותיה עלה על שפתיי ופירק את חזי.
תפסיקי לבכות ככה בגללי אהבה שלי, את שוברת לי את הלב.
"די, אל תבכי", הצמדתי את שפתיי לאוזנה ולחשתי בשקט. הרגשתי אותה נרעדת בין זרועותיי ומאגרפת את כפות ידיה חזק על חולצת המדים שלבשתי לגופי כאילו לא יכלה לשאת את המחשבה שאתרחק ממנה שוב.
מחשבה שלא יכולתי לסבול בעצמי...
"אני באמת בסדר, זה לא כואב בכלל, הנה, תסתכלי", אחזתי את פניה לפני שהורדתי את ידיי ממנה והנחתי לה לבחון את החתכים הצורבים שעל עורי.
עיניה ניסו להתמקד בכפות ידיי הפתוחות מבעד למסך הדמעות. שמעתי אותה מושכת באפה וחזי התכווץ בכאב.
"אני צריכה לחבוש לך את החתכים", קולה לא עלה על לחישה ועיניה ריצדו על פניי בכמיהה.
הגעגוע העז שלה אליי בקע ממנה בגלים מסעירים.
מבטינו ננעלו אחד על השניה והקסם בינינו בער ממש כמו כישוף עוצמתי.
הרגשתי מהופנט כשידיה הקטנות עלו אל צווארי בעוד שאצבעותיה הרכות טיילו על עורי. לחייה נצבעו בגוון אדום עז ובית החזה שלה עלה וירד בנשימות קדחתניות שלא סיפקו מספיק חמצן לריאותיה.
נשאבתי לצורך העמוק שהיה חקוק על פניה וכמהתי לחוש את טעם שפתיה פעם אחת נוספת על לשוני.
ניסיתי להדחיק ולהתעלם מהמשיכה הפראית והגולמית שחשתי כלפיה, אך עיניה הבהירות שנצצו מדמעות ריתקו אותי אליה לחלוטין. הרגשתי איך כפות ידיה מתלפפות סביב עורפי ומורידות את ראשי אליה כדי שאנשק אותה, וכמה שידעתי שהדבר הנכון הוא להתנגד- לא באמת הייתי מסוגל לעצור.
שפתיה העבות והאדומות נצמדו לשפתיי ברכות חורכת, לשונה השתרבבה החוצה מעט והחליקה על קו התפר שבין שפתיי ברעב ונזקקות.
תפסיקי. מה את עושה לי? מה את עושה?
הרי כבר פגעת בי פעם אחת, אז למה את ממשיכה לשחק עם הראש שלי עדיין?
ברגע של חולשה וחוסר שליטה עצמית נשבתי לנשיקה הרכה שלה ותנפלתי על פיה המתוק ברעב אכזרי שקונן בקרביי. הסתערתי על פיה בחדות. חדרתי עם לשוני לעומק הלוע שלה ונישקתי אותה נשיקה אגרסיבית ופוצעת.
התעלמתי מתחושת הצריבה הלא נעימה שבכפותיי ומהדם שזלג ממני, ואגרפתי את ידיי הפצועות בשיערה הקלוע לצמה ארוכה.
לא היה בנשיקה הזו שמץ של רוך או עדינות, ההפך, היא הייתה גסה, אגרסיבית ופוצעת. רציתי לפרוק את כל הכאב שחשתי ואת כל הזעם שעצרתי בתוכי לתוך הנשיקה הזו.
קול עונג גרוני שנפלט מבין שפתיה נבלע בתוך נשיקה המסעירה כשהרמתי אותה אליי וגרמתי לה ללפף את רגליה סביב אגני.
סובבתי אותנו והדבקתי את גבה בחדות לדופן תא השירותים המצחין בו שהינו. ידיה הקטנות נכרכו סביב צווארי כשהשיבה לנשיקה הפוצעת שלי כאילו שחייה תלויים בזה.
רעבתי אליה. פאק, כמה שרעבתי אליה.
הרגשתי את החום הלוהט של הכוס המתוק שלה אפילו דרך מכנסי הפרמדיק שלבשה ודרך חולצת המדים העבה שלבשתי בעצמי.
לא יכולנו להתנתק אחד מהשניה למרות הכאב והפגיעה.
זה הרגיש ממש שהמשיכה והאהבה שבערו בינינו גרמו לנו להיחבט זה בזו כאילו היינו שני טיטאנים שהתנגשו.
ציפורניה התחפרו לתוך עורי כאילו חששה שמא אברח וניסתה להיאחז בי בכל כוחה. היא בכתה ורעדה בין זרועותיי בעוד שגופה הגיב לי, הפטמות שלה התקשו כנגד בד חולצת הפרמדיק הדקה שלבשה וכל עורה סמר.
שקענו עמוק מידי בתוך הנשיקה ונסחפנו חזק בחושניות המזוקקת שלה.
טעם דמעותיה התערבב בטעם פיה המתוק ויפחה מלאת כאב השתחררה מתוכה.
קרעתי את שפתיי משפתיה והשענתי את ראשי לאחור, תפסתי את לסתה בידי למרות שהכתמתי את פניה היפות בדם שהמשיך לזלוג ממני ואילצתי אותה להביט לתוך עיניי.
"למה את בוכה?", עיניי ריצדו על כל פניה וידי התהדקה על לסתה בנחישות. "זה לא רק בגלל הכאב שאת חושבת שאני חש בידיים, אז תגידי לי למה את בוכה?"
נשימותיה היו קדחתניות וקולניות כשנאבקה עדיין למלא את ריאותיה בחמצן אחרי הנשיקה האינטנסיבית.
"התגעגעתי אליך", ידיה ננעלו על צווארי כמו חיית טרף קטנה וקטלנית שמנסה לצוד את הטרף שלה. "התגעגעתי אליך כ"כ! הכל כואב לי בלעדיך".
ראיתי בעיניה את האהבה העצומה, את הפחד לאבד אותי לנצח, את הטירוף.
"זה לא רק זה" סיננתי בכעס גולמי כשאיבדתי סבלנות מכל המשחקים המטומטמים, "תגידי לי את האמת, למה את בוכה?"
עיניה הושפלו ממני אל כתפי, כפי שהייתה עושה תמיד כשהיא שיקרה או הרגישה לא בנוח.
"נבהלתי..פחדתי על החיים שלך", לחשה בשקט עד שוריד קטן בלט בצווארה העדין.
ידעתי.
נדחקתי עמוק יותר בין רגליה הכרוכות סביבי וראיתי בבירור איך היא ניסתה להחניק גניחת עונג ולהשתלט על עצמה.
"אז איך קיבינימט את לא מצליחה להבין שגם אני דואג לחיים שלך?" הטחתי בה בזעם ונעצתי בה מבט עז ואינטנסיבי, מבט ששיקף את כל סערת הרגשות שהתחוללה בתוכי ולא נתנה לי מנוחה.
גופה נרעד ועיניה נפערו בפחד משתק כשהרמתי את קולי עליה בפעם הראשונה.
"אני מבינה!" צעקה והצמידה את שפתיה לעצם לסתי המהודקת עד כאב, כל מגע שלה בי העיד על נואשות עצומה. "אני באמת מבינה!".
נשיקותיה ונשימותיה החמות גרמו לעורי להצטמרר. אגרפתי את ידי חזק בשיערה והרמתי את ראשה אליי, "תפסיקי לנשק אותי ככה ולהדליק אותי עלייך עוד יותר. את מנצלת את האהבה שלי אלייך. אני לא בובה מזדיינת על חוט, ליבי, אני אנושי, יש לי רגשות".
עיניה הבריקו מדמעות כשהביטה עמוק לתוך עיניי, "אני יודעת אדיר, אני לא עושה בכוונה, אני צריכה אותך!"
שפתה התחתונה רעדה במתח כשהביטה בי, "בבקשה תגיד לי שגם אתה התגעגעת אליי כמו שהתגעגעתי אליך", הפצירה בלחש ואיגרפה את כפות ידיה חזק על כתפיי. "בבקשה, אני צריכה אותך בחיים שלי, אל תוותר עליי", הנואשות והנזקקות שלה אליי היו כתובים על כל פניה היפות.
"את יודעת שהתגעגעתי", הדפתי את גבה חזק יותר לקיר כשהזעם השתלט עליי. "את יודעת בדיוק מה את בשבילי, אז למה את עושה את זה?" סיננתי מבין שיניי והרגשתי שאני כבר קרוב בעצמי לאבד שליטה מהזעם שחשתי.
"מה את מנסה להשיג כשאת אומרת לי את הדברים האלו, אה? את מנסה לכבול אותי אלייך חזק יותר? זאת הכוונה המזוינת שלך?" קולי היה כל כך אפל ומחוספס שראיתי אותה רועדת באימה. היא נדה בראשה בפאניקה ואחזה את פניי כאילו הייתי קרש הצלה.
עיניה הגדולות נפערו בהלם ופחד משתק, שפתיה נפשקו בניסיון לגמוע עוד אוויר ורגליה שרעדו סביבי ניסו לרדת ממני לרצפה אך לא אפשרתי לה.
עצרתי בתוכי יותר מידי זמן את כל מה שעברתי בימים האחרונים, לא שיתפתי אף אחד בסיבה שבגללה נפרדנו, והרגשתי דחף עז לשחרר את כל הזעם שבתוכי ברגע זה כאן איתה.
ידעתי שגם הלב שלה בוכה ומדמם כמו הלב שלי, אבל בסופו של דבר היא הייתה זו שבחרה לוותר על הקשר בינינו כדי שתבצע את הנקמה המזוינת הזאת לבד.
המילים שהיא אמרה לי כשהזעם שלה השתלט עליה ודיבר במקומה, האשמה שהפילה עליי על כך שיכולתי לסיים את זה בשבילה כבר לפני תשע שנים- פצעה לי את הנשמה והרסה בתוכי כל חלקה טובה.
איך אוכל להסביר לה עד כמה כל מילה שהטיחה בי מבלי שעצרה לרגע לחשוב ננעצה בקרביי כמו סכין חדה?
היא לא תוכל להבין איך כשחזרתי ממנה על כביש 6 בין מחלף באקה למחלף עין תות ההגה רעד לי בין הידיים.
היא לא תדע אף פעם איך המוח שלי התפוצץ ממחשבות ותהיות שלא הפסיקו לנחות עליי משמיים.
אם הייתי מגיע 3 דקות קודם, ההורים שלה ואחותה היו עוד בחיים, ונשמתה לא הייתה פצועה ומצולקת מאז אותו יום מקולל...
אז למה לאלף עזאזל לקח לי זמן להגיע לזירה?
ולמה באמת לא יריתי בו כדי לוודא הריגה כמו שאמרה?
ההבנה שהיא שיקרה לי במשך חודשים ארוכים בהם חיינו אחד את השניה ונשמנו זה את זו עד שהתערבבנו חזק מידי והפכנו לאחד- הייתה בלתי נסבלת ובלתי נתפסת.
אהבתי אותה כמו שלא אהבתי בחיים, זו הסיבה שהפגיעה ממנה הייתה כזו אנושה וקטלנית.
"את ידעת שהייתי תומך בהחלטות שלך, אני אמרתי לך את זה אינספור פעמים. אהבתי אותך, ליבי, אהבתי אותך עם כל הלב והנשמה! נתתי הכל בשבילך! איך יכולת להסתכל לי בעיניים אחרי שחדרתי לתוך הגוף והנשמה שלך ולשקר?", ניערתי אותה בזעם.
יבבת כאב שנפלטה מגרונה שרפה לי את הלב.
הרגשתי כמו בן זונה על שהחמרתי את הבכי הלא הפוסק שלה, אבל לא יכולתי לעצור עכשיו.
אם כמה ששנאתי את עצמי על המילים הקשות שהטחתי בה, ככה גם לא התחרטתי על אף מילה מזוינת שיצאה לי מהפה.
