שנדבר על הקפה של אחרי צום??😍
-----------
"סליחה?", התקרבתי באיטיות לאחות החביבה שנכנסה קודם להודיע לנו ששעות הביקור נגמרו, וישבה כעת בעמדת האחיות אל מול מסך מחשב ששיקף תוצאות בדיקות דם של מטופל, "יש לי שאלה, אדיר אביבי מחדר 221, מותר לו להתקלח עם התפרים?", שאלתי ליתר ביטחון למרות שידעתי את התשובה בעצמי. עיניה סטו ממני אל הקיר שמאחוריי כאילו ניסתה להבין על מי אני מדברת ואז חיוך רחב עלה על פניה כשנזכרה.
"מותר לו להתקלח, כן. אבל את האזור הפגוע הוא יצטרך לחטא עם כלורהקסידין 4%, ולא עם סבון רחצה רגיל, תמתיני כאן חמודה, אגש להביא לך מיד". הציעה בחביבותה ומיד נעלמה לחלק האחורי של עמדת האחיות, מן חדר פנימי שהיה בו ציוד רפואי.
"בבקשה", חיוכה היה רחב כשהוציאה לי את התמיסה המחטאת ששימשה רופאים ומנתחים לפני שביצעו הליך כירורגי במטופל. "מאחר והפציעה שלו בבטן יהיה לו בעייתי להתקלח עם סבון, אז עדיף שירחץ את כל פלג גופו העליון בתמיסה הזו, את פלג גופו התחתון הוא יכול לסבן כרגיל".
חייכתי כאות תודה על ההסבר ואז חיוכי הפך למתנצל. "אממ יש אפשרות בבקשה לקבל בגדים נקיים בשבילו ומגבת נקייה?"
"בוודאי חמודה, איזו שאלה", השיבה בחביבות ומיד הובילה אותי יחד איתה לארון מדפים משונה שהיה עטוף ביריעת בד ירוקה, ומאחוריו נחו להם בגדי מאושפזים ומגבות מקופלות.
"הנה, קחי לו את זה", הניחה בידי חליפת אשפוז בצבע תכלת שעליה היה כתוב 'סורוקה מרכז רפואי אוניברסיטאי'.
"הוא בחור גדול ובנוי, הוא יצטרך את המידה הזאת", אמרה ועשתה שרירים בידיה כשתיארה את גופו של אהובי. צחקקתי בשקט ולקחתי איתי גם שתי מגבות נקיות שנוכל להתנגב.
ליתר ביטחון, נו.
באמת שבקטע תמים. לא צריך להיות קטנוניים..
"תודה רבה לך", חייכתי חיוך כנה וחזרתי חזרה יחד עם התמיסה המחטאת, המגבות והבגדים לתוך החדר בו היה מאושפז.
דפקתי כניסה דרמטית והנפתי בניצחון את בגדי המאושפזים של בית החולים. "אוח, אתה הולך להיראות כזה סקסי עם הבגדים האלה שאני כבר לא יכולה לחכות לראות אותך בהם", זקרתי את גבותיי במהירות ובהתגרות, והנחתי את הדברים שאחזתי על אחד הכסאות כשאדיר ניסה להזדקף לבדו על מיטתו.
"צר לי לבאס אותך, אבל על גופתי המתה טלבש את החרא הזה. אגב, תיק הספורט שאת רואה מאחורייך לא מכיל בתוכו רק את תכשירי הרחצה שלי, אלא גם את בגדיי האמיתיים.", ידו הצביעה על נקודה מאחוריי בה היה תיק ספורט שחור.
החמצתי את פניי והרמתי את גבותיי בהשתאות. "לא הבנתי, בדרך לפה ביקשת מהצוות של מד"א לעבור אצלך בחדר לקחת בגדים? מתי לעזאזל הספקת?"
חיוך יפייפה עלה על שפתיו אך מיד אחריו גבותיו התכווצו בכאב ועיניו נעצמו כשהתיישב באופן זקוף והוריד את רגליו הארוכות מהמיטה. ליטפתי את זרועו וליבי נחמץ כשקיבלתי תזכורת לכאב שאחז את גופו.
עיניו נפקחו וידו ליטפה את פניי כאילו חש בעצב שחילחל לתוכי מפצע הדקירה העמוק שהשחית את עורו. "ארז הביא לי", השיב בפשטות ונשק למצחי.
עיניו נראו משועשעות ומתגרות כשהביט בי לאחר רגע. "הבאת שתי מגבות", קולו העמוק היה שקט באופן מסוכן וזוויות פיו התעקלו לחיוך מרושע וסקסי עד כאב.
"אכן..", אחזתי את מבטו וליקקתי את שפתיי בכוונה.
אין מה לעשות, כשאלוהים מחליט לפרגן לך עם גבר של פעם בחיים- צריך להשתמש בכלים הכי כבדים.
"אתה פצוע וצריך עזרה להתקלח, יש סיכוי שאתרטב כשאסייע לך. וחוץ מזה, כמדומני הזכרת קודם שאני האחות הרחמניה הפרטית שלך".
נעמדתי בדיוק בין רגליו שהיו מעט פשוקות על המיטה, והעברתי את ציפורניי באיטיות על מכנסי החאקי המוכתמים בדם יבש שנותרו לגופו. עפעפתי בריסיי בתמימות מעושה ונשכתי את שפתיי בפיתוי טהור.
"רגע, שאני אבין..ראית שהבאתי שתי מגבות אז התחילו לעלות לראש הכחול שלך מחשבות סוטות?", זקרתי גבה בהתגרות וקירבתי את שפתיי לשפתיו, אך במקום לנשק אותו כמו שרציתי, חיככתי אותן מעט והתרחקתי לפני שהוא הספיק להתנפל עליי.
"אוו, פרא אדם שלי. משככי הכאבים החזקים שנתנו לך החלישו אותך ועשו אותך איטי...", צקצקתי בלשוני וזייפתי רחמים, אך תוך שניה השתנקתי בהלם כשידו ננעלה על גרוני בחדות ופיו עט על פי.
הנשיקה הייתה עוצמתית ומסעירה, לשונו החמה והקטיפתית חדרה לתוכי מוכוונת מטרה. הוא לא ניסה להתגרות בי, אלא חיפש להשתלט על גופי עד שאכנע מרצוני לתשוקה שבערה.
קרעתי את שפתיי משפתיו וניסיתי לגמוע אוויר בחדות כשידו התהדקה על גרוני והקשתה עליי לנשום.
"כן, לב שלי, את עדיין חושבת שמשככי הכאבים החלישו אותי ועשו אותי איטי?" עיניו הביטו בי בקריאת תיגר ופנינו היו במרחק נשימה.
ליבת גופי התהדקה בכמיהה. שפתיי עקצצו מנשיקתו הפוצעת ודרשו שיתרסק עליי פעם נוספת, בעוד אגודלו לחצה בדיוק על מיתרי גרוני והקשתה עליי להפיק איזשהו צליל.
העברתי את ידיי על זרועותיו החשופות, הרגשתי שיכורה כשאצבעותיי החליקו על השרירים והורידים הבולטים שעיטרו את אמותיו. טבעתי באפור המיוחד כשהביט בי מקרוב בתשוקה קולחת.
"אדיר..", שפתיי נפשקו כדי ללחוש את שמו אך שום צליל לא יצא ממני. הייתי שבויה כליל לכוח הפראי והבלתי מנוצח שלו.
בתנועה חדה ידו נטשה את גרוני והסתבכה בשיערי כדי להשיב לי את היכולת לנשום, אך שפתיו המשורטטות והחמות עטו על שפתיי לנשיקה חושנית ששוב סחטה ממני את האוויר.
גופי הגיב מעצמו, לרגע כמעט שכחתי שהוא פצוע והתכוונתי לעלות לשבת על ירכי הפלדה שאהבתי בכל ליבי ומאודי, בעוד הוא נשך את שפתי התחתונה חזק בין שיניו. ייללתי ונאנקתי, חיפרתי את ציפורניי בשרירי הזרוע המשורגים ופתחתי את פי לאפשר שוב את פלישת לשונו. טעמו הגברי עורר את גופי שרעד מכמיהה. כפות ידיו המחוספסות השתחלו מתחת לקפוצ'ון ומתחת לחולצת המדים המסריחה והמיוזעת שעדיין לבשתי, ומצאו את עורי הלוהט והמשתוקק.
ניתקתי את הנשיקה וזרקתי את ראשי לאחור כשהעונג השתלט עליי כליל. ציפורניי התחפרו לתוך צווארו בתאווה מוחלטת, בעוד הוא העביר את לשונו הקטיפתית על קו לסתי.
"די, אני מסריחה", הדפתי את חזו בעדינות והתנשמתי כאילו סיימתי מרתון מחורבן. עיניו בערו עליי כשליטף את שפתי התחתונה עם קצה אגודלו.
"את לא מסריחה. אני זה שמסריח. אבל ככה או ככה- בואי נתקלח", לחש לשפתיי והרים את ידו כדי למשוך את הגומיה שהחזיקה את צמתי הקלועה במקום. אצבעותיו פיזרו את שיערי והסתבכו בשורשי שיערי בצורך עז וקדמוני.
רציתי לעצום את עיניי מעונג ולהיכנע לתשוקה, אך חששתי שאם נתנפל אחד על השניה כשאנחנו ככה רעבים זה לזו- התפרים שבבטנו ייפתחו ממאמץ.
נגמר הבית זונות. הוא פצוע, סתומה. בימים הקרובים לא תוכלי להרגיש איך הזין העבה שלו מפלח לך את הגוף בעוצמה.
"אני אעזור לך להתקלח ואתקלח בעצמי מחר בבוקר כשאסע חזרה למשמרת במרפאה".
להפתעתי הוא לא התווכח, אבל עיניו הצטמצמו במן מבט כזה שאמר 'נחיה ונראה'.
הושטתי אליו את ידיי כדי שייעזר בי ויוכל לרדת בזהירות מהמיטה, וגלגלתי את עיניי בייאוש כשבמקום להיעזר בי ולהניח עליי את כובד משקלו הוא הניח את אגרופיו על המיטה ונעמד בכוחות עצמו.
ליטפתי את זרועו בעידוד כשהחל להתקדם בצעדים איטיים לעבר המקלחת, וכשראיתי שהוא מסתדר לגמרי בכוחות עצמו, ניגשתי להביא איתי את תיק הספורט השחור שלו, תמיסת החיטוי, המגבות, ומדי האשפוז שביקשתי עבורו.
