האטתי מעט לפני עיקול מסוכן בכביש והפעלתי את הוישרים על המהירות הגבוהה ביותר בעקבות גשם הזלעפות שלא הפסיק לרדת. השמיים היו כהים מעננים עבים שגרמו לשעת הבו-הוריים להיראות כאילו כבר ערב. שלחתי את ידי להגביר מעט את הווליום של פלייליסט הנסיעה שלי כשאחד השירים שהכי אהבתי בעולם התנגן כמו תזכורת.
"כשעצוב ולא הולך, כשמפחיד או מסתבך-
אני באה אליכם, אני באה אליכם.
האוטו שט על פני הכביש, כנראה גם הוא מרגיש,
אני רצה אליכם, אני רצה אליכם".
חיוך עצוב ומעט מריר עלה על פניי כשחשבתי על המשמעות המקורית של השיר- ילדה שמחפשת לחזור להוריה, אבל אז חזי הוצף בתחושת הודיה כשנזכרתי שבורא עולם לא הותיר אותי לבדי, אלא שלח לי את דודתי מדהימה ואת בן זוגה בעל הלב הרחב ששימש לי לאורך כל הדרך כדמות אב.
חשבתי על הבוקר הנעים והשלו של כולנו יחד כמשפחה אחת חזקה ומאוחדת, ולרגע חשבתי כמה יכולתי להזדהות עם המילים היפות שהזמרת שרה באופן מרגש כל כך. זה היה שיר מרהיב על בית, על משפחה, על המקום הבטוח ביותר בשבילך.
אהבתי לשמוע אותו במיוחד כשהייתי בדרכי לכיוון הבית אחרי שבוע ארוך בשירות, ולא כמו עכשיו, שהייתי בדרכי לכיוון ההפוך.
פניתי ימינה ועליתי על כביש 40 שמוביל ישירות למתחם כל כלא באר שבע. הצצה קטנה במראה הפנימית של הפיקנטו הקטנה שלי חשפה לי את השמשה האחורית ויחד איתה גם את האופנוע השחור עליו רכב הגבר של חיי, המלאך השומר שלי שנשלח להגן עליי ביום הכי מקולל שחוויתי מימיי.
הקסדה השחורה שחבש הסתירה ממני את פניו המסותתות אבל ההילה הפראית שלו קרנה ממנו באופן טבעי. כולו נראה כמו מפגן של און גברי כשרכן קדימה על האופנוע והאיץ באופן פתאומי לאחר שזיהה הזדמנות וראה שהנתיב הנגדי פנוי ממכוניות כך שהוא עבר כעת לנהוג לצידי במקום מאחוריי.
סובבתי את פניי לחלון שמשמאלי ונשכתי את שפתי התחתונה כשגמעתי את דמותו האלוהית בשקיקה בזמן שלבש על גופו את מעיל האופנוענים השחור. ידו הימנית ועטוית הכפפה נטשה את הכידון ועלתה מעט לאוויר כשסימן לי בלי מילים להאט מעט ולהוריד את הרגל מהגז.
החזרתי את עיניי לכביש והעפתי מבט קצר ללוח המחוונים.
פאקינג שיט, הוא צודק, סתומה! את טסה על 140!
הרמתי את רגלי מהגז והעברתי את המשך הנסיעה על המהירות המותרת בעוד שהוא חזר לרכב מאחוריי כמו שומר ראש כשהנתיב הנגדי חזר לסאון ממכוניות.
חניתי את הרכב בחניית הכורכר שהייתה יחסית ריקה ממכוניות ומלאה בשלוליות ענקיות של מי גשמים שהצטברו על הקרקע. כיביתי את החימום ואת המנוע, ועוד לפני שיצאתי לעבר מגורי הסגל שלחתי את ידי לפלאפון שלי כדי לשלוח בקבוצה של משפחתי האהובה את ההודעה הקבועה.
"הגעתי בשלום. מחכה בכיליון עיניים לראות אתכם שוב בראשון הבא".
דלת הנוסע שלצידי נפתחה והכניסה איתה קור עז לתוך חלל הרכב הקטן שהיה חמים מהחימום שדלק רק לפני שניות ספורות. גופי הצטמרר, והפלומה הדקיקה שעל עורפי סמרה בעקבות הקור. הסתכלתי עליו כשהוא נכנס פנימה והפך את רכבי הקטן לקופסת גפרורים פצפונת.
אוי אלוהים שלי, אני רוצה להיות על הברכיים בשבילו.
העפתי את הפלאפון מידי ושחררתי את חגורת הבטיחות מעליי. עברתי להתיישב על ירכיו הקשות והתחפרתי לתוכו בחיפוש אחר חום גופו. מעיל האופנוענים שלבש היה רטוב מגשם והרטיב גם את חליפת הטרנינג הביתית שלבשתי בעצמי אבל זה לא עצר אותי. רציתי אותו, את חום גופו. רציתי לטבוע בתוך ליבו ונשמתו.
אצבעותיו התחפרו לתוך הבשר הרך של ישבני כשקירב אותי אליו עד שלא נותר בינינו שום מקום. מסיבה שלא הייתה מובנת לי עדיין הרגשתי כאילו הוא כועס על משהו כשנשימתו הרותחת הותירה כוויות על עור פניי.
"אם עוד פעם אני אראה שאת נוהגת במהירות כזו הטוסיק הבהיר והסקסי שלך ייצבע באדום עז" הבטיח לשפתיי בקול אפל וקטלני שהרעיד את גופי.
אמממ נשמע טוב.
נשכתי את שפתיי בהתגרות וזעתי עליו מעט, רציתי לבחון קצת גבולות אז התפתלתי בפתיינות מכוונת.
"תעשה לי טובה, אפשר לחשוב שאתה לא נוהג ככה" זקרתי גבה והתרחקתי מעט לאחור, השענתי את גבי על תא הכפפות שמאחוריי.
עיניו הצטמצמו עליי, יפייפיות, קטלניות. "אם אני נוהג ככה זה לא בפאקינג כביש 40, ליבי". קולו היה שקט, שתיים מאצבעותיו אחזו את סנטרי וריתקו אותי למקום. "אני לא צריך להזכיר לך שכבישי הנגב הם הדרום הפרוע. אין פה משילות. מספיק שתסתכלי בצידי הדרך ותראי את כמות האנדרטות לזכר כל האנשים שדמם נשפך על הכבישים".
לקחתי נשימה עמוקה ואחזתי את מפרק כף ידו בעדינות. הסתכלתי עיליו בעיניים גדולות ותמימות, בדיוק כמו שידעתי שהוא אהב. "אתה צודק" לחשתי וראיתי איך האפור היפייפה שבעיניו הבליח כאילו לא ציפה שאסכים איתו מבלי שאשיב במלחמה. אבל ידעתי שהוא כעס רק מתוך דאגה עמוקה וכנה. "בדרך כלל אני לא נוהגת מהר בכלל, שתדע..". רכנתי לעברו מעט והורדתי את ידו שאחזה את סנטרי לצווארי, הידקתי אותה חזק סביבי, רציתי להראות לו שאני נכנעת אליו מרצוני. "אגב, אמרתי את זה רק כי אני לא רוצה שתדאג לי, ולא כי אני לא רוצה שתצבע לי את התחת בצבע אדום בוהק ועז".
עיניו רשפו עליי גיצים ולסתו התהדקה כשחייך אליי את חיוכו הצדדי והמהפנט. ידו התהדקה על גרוני והקשתה עליי לנשום, אבל חייכתי גם אני. אהבתי בטירוף כשהוא הפך איתי לחיית פרא קטלנית ומסוכנת.
ידו נטשה את ישבני ואז נחתה עליו חזרה בהפלקה חדה שהותירה עליי תחושת בערה יפייפיה. עצמתי את עיניי ונשכתי את שפתי התחתונה כדי להחניק את גניחת העונג שביקשה להיפלט מגרוני.
"אמממ" המהמתי בתאווה ופתחתי את עיניי בהלם כששיניו נסגרו חזק על נקודת הדופק שבצווארי. כרכתי את כפותיי סביב עורפו והתפתלתי על ירכיו הסלעיות. צליל של הודעה נכנסת בקע מהפלאפון שלי שהשלכתי קודם, אבל עוד לפני שהספקתי לשלוח את ידי ולבדוק ממי ההודעה הוא הקדים אותי והרים את הפלאפון שלי בידו כשפיו הלוהט עדיין מכרסם את צווארי.
שאלוהים יעזור לי איתו. יש לו תנועות וחושים של טורף.
צליל מציצה רטוב נשמע לאחר ששחרר את עורי מבין שיניו ותחושת צריבה ובערה מענגת הורגשה בנקודה הרגישה שמתחת לאוזני. "זה גבי", הכריז בקול מחוספס מתאווה ונכנס בלי בושה לוואטספ להקריא לי את ההודעה כולה. "יופי ליבושקונת, ב"ה. שהשבוע יעבור לך בקלות ושתצליחי בכל מעשה ידייך ילדונת".
חייכתי לעצמי ולא יכולתי שלא לחשוב-
הברכה הקבועה שלו תופסת משמעות אחרת הפעם..
נשאבתי למבטו החודר של אדיר וליטפתי את עצמות הלסת המסותתת תחת אצבעותיי החקרניות. התלבטתי אם להעלות בפניו את האזכור שהבן זונה עתיד להשתחרר ביום שלישי ולהזכיר לו שלא נותר לנו עוד הרבה זמן לפעול, אבל לא רציתי להרוס את הרגע. ובינינו? ידעתי שהוא יודע.
ידו ננעלה על סנטרי בשנית. "את ישנה איתי היום". הוא לא שאל, אלא קבע לי עובדה.
לא שתשמעו אותי מתלוננת על הפקודה...
"אבל מה אם מישהו יראה?" שאלתי לאחר שנזכרתי שעלינו להמשיך להעמיד פנים בפני כולם שאנחנו לא יחד.
"אף אחד לא יראה, תאמיני לי שכולם מסתגרים בתוך החדרים בחורף פה, כאילו הם מינימום עשויים מסוכר ופוחדים להינמס בגשם", אצבעו ליטפה באיטיות את זווית פי ועיניו התמקדו בנקודה של צווארי אותה מצץ לפני כמה דקות בחוזקה. ידעתי שנותר עליי סימן בוהק, ובמקום שזה יפריע לי או יביך אותי, מצאתי את עצמי מרוגשת מהמעשה.
"ומה אגיד לתום? היא לא סתומה, מה היא תחשוב לאחר שתבין שנעלמתי למשך לילה שלם?"
חיוכו הצדדי העמיק והדגיש את קמטי הצחוק היפייפים שבזוויות עיניו. "אה, זה פשוט. תגידי לה שוב שיש יום הולדת לאחותך הקטנה".
לא, אין לו בושה.
החצוף צוחק על התירוץ שנתתי לה בפעם האחרונה.
"מצחיק". חרצתי לו לשון ועשיתי לו פרצוף של ילדה קטנה.
"ברור שמצחיק, חוש הומור זה השם השני שלי". זקר עליי גבה.
"פחחחחח ממש", פלטתי נחירת צחוק. "חוש הומור עאלק. למה יש רציני וקשוח יותר ממך? וחוץ מזה, מה אתה משחק אותה? טוב שאתה לא במרחק כמה שנים בודדות מלהיות קשיש חמוץ ונרגן". התגריתי חזרה וחרצתי לו שוב לשון חצופה. התחרטתי כשעיניו הבליחו בניצוץ מסוכן.
אוי לא. זאת הייתה טעות חמורה.
"שיט שיט שיט! לא לא לא לא!! סליחה, סליחה!!" צרחתי וצחקתי כמו פסיכופתית, באפס עדינות או קלאס, כשאצבעותיו האכזריות דגדגו את מותניי וגרמו לי להתפתל על גופו. "אתה לא זקן חמוץ ונרגן, אתה לא! אתה הגבר הכי סקסי שקיים!!" צרחתי בתחינה שיעזוב אותי לנפשי ובאותה נשימה לא רציתי שיפסיק לעולם.
"אני אראה לך מה זה קשיש חמוץ ונרגן" נהם באוזני ואז נשך את התנוך הרך בין שיניו. ידו השתחלה מתחת לחלק העליון של הטרנינג הירוק שלבשתי ומשכה בפראות את החזייה שלי כלפי מטה. שתיים מאצבעותיו מצאו את הפטמה הזקורה ומשכו אותה חזק קדימה לכיוונו, גרמו לי לצרוח בלי שליטה.
"אאאווווו" צרחתי מבין שיניים חשוקות והרגשתי איך איברי מתחיל להגיב ולפעום ברעב משל עצמו. נשכתי את שפתיי וזרקתי את ראשי לאחור כשהרים את הקפוצ'ון שלי מעל לשדיי וליקק עם לשונו החמה את הפטמה הכאובה. ידיי הסתבכו בשורשי שיערו כשהחליק את לשונו על כל חזי והותיר שביל רטוב ורותח עד שהגיע לפטמה השניה שעמדה זקורה והתחננה גם היא ליחס. "כן, כן" לחשתי והנעתי את אגני על מפשעתו, נואשתי להרגיש את זקפתו המתעבה תחתיי חודרת לתוכי עד שנהפוך שוב לאחד. ידו עלתה לשיערי ומשכה את ראשי לאחור בפראות כך ששדיי התקמרו עוד לעבר הפה הרעב והאינטנסיבי הזה שלו.
אדים כבדים החלו לכסות את חלונות הרכב ככל שהתשוקה בינינו התלבתה התלהטה. הורדתי את ידי וניסיתי להסיר את מעיל האופנוענים שלבש, אך ידיו עצרו אותי בתנועה חדה אחת.
"אין זמן" סינן בצמוד לצווארי והחליק את קצה אפו על עצמות הבריח, נושם את עורי. "יש לך רק עשרים דקות להתלבש למשמרת לב שלי, אל תאחרי, שלא תעלי למשפט בגללי".
אוף.
הרגשתי איך הוא סידר בשבילי את החזייה ועצמתי את עיניי, ניסיתי להשתלט על עצמי. קברתי את פניי בשקע שבין כתפו לצווארו ונשמתי לתוכי את ריחו הגברי שהשתלב נפלא עם האפטרשייב שמרח לאחר שהתגלח במקלחת ביתי. ידיו החמות עברו על גבי במגע רך ומלטף שהרגיע כמו קסם את הדופק המשתולל שבחזי.
"אני אחכה שתבואי אליי אחרי שתסיימי את המשמרת במרפאה" לחש באוזני והצמיד נשיקה רותחת לצד מצחי. "אני סומך עלייך שתמצאי איזשהו תירוץ מגניב לספר לתום, וגם אם לא תמצאי משהו- אני לא מוותר על שינה לצידך הלילה".
הזקפתי בין זרועותיו והרמתי את פניי כדי להביט בעיניו. צמצמתי את עיניי מעט וניסיתי להבין למה כל כך חשוב לו לישון לצידי הלילה על אף הסיכון הידוע שבדבר. הבעתו הייתה אמנם סלעית ואטומה, אך עיניו בערו מרגשות והסגירו את הצורך העז שלו בי.
העברתי אצבע סקרנית על גבותיו השחורות כשידיו שלו עלו ואחזו את שני צידי פניי בצורך, בדאגה, בפחד עליי. שחררתי מתוכי נשימה שלא ידעתי שעצרתי. עכשיו הבנתי את הסיבה.
"בבקשה תפסיק לדאוג לי" לחשתי לשפתיו והצמדתי את מצחי למצחו כפי שהיה עושה תמיד כשדיברנו מלב אל לב. ידו עלתה ללטף את שיערי ברכות שהרטיטה את בטני ושפתיו בלשו את אוזני. "הדאגה שלי אלייך היא הדבר היחיד שאין לי עליו שליטה, נשמה שלי. אני לא חושב שיש בכוחי לווסת את זה. זה כמו שתבקשי מהשמש שלא תזרח מחר בבוקר, למרות שאת יודעת שאין לה את זכות הבחירה". אצבעותיו עברו בשיערי במין תנועות סירוק עדינות וקולו היה רך כאילו כבר השלים מזמן עם הדאגה שלו כלפיי.
השפלתי את ראשי ושיחקתי עם הריצ'רץ' של מעיל האופנוענים השחור שהחמיא לו כל כך. "אני לא רוצה להיות מעמסה עליך" לחשתי בכאב. "זוגיות אמורה להיות המקום הבטוח והרגוע, לא הדבר שטורד את מנוחתך".
גופו נדרך תחתיי. הרגשתי ממש איך שריריו מתקשים כשהרים את ראשי בחדות לעברו והביט בי דרך עיניים אינטנסביות ועוצמתיות. עיניים כעוסות.
"אל"ף- את לא מעמסה עליי ובחיים גם לא תהיי, אז תוציאי את המילה הזו מאוצר המילים שלך כשאת מדברת על הקשר שלנו, או שלא אשלוט בעצמי" ידו הסתבכה בשיערי עד כאב, קולו היה שקט, חותך. "בי"ת- זוגיות אמורה להיות המקום הבטוח והרגוע לשני הצדדים בקשר. היא לא נמדדת רק בטוב ובכיף, אלא גם בקושי ובמשברים. ואם צד אחד מתקשה- הצד השני אמור לעטוף אותו ולהכיל אותו בכל דרך שיוכל. זו המשמעות של אהבה".
