כשהמשמרת הייתה לקראת סיום ונותרו רק עוד שלוש שעות לסיומה נכנסתי לחדר הצוות במרפאה כמה דקות אחרי שראיתי את תום נכנסת לשם בעצמה.
לקחתי כסא מאחת העמדות והתיישבתי קרוב אליה כדי שיהיה לה ברור שאני רוצה לדבר אחרי שהתחמקתי מכל ניסיון שלה ליזום את זה בעצמה.
"מה איתך? לא חזרת לחדר שלנו אחרי המשמרת של אתמול", הרגשתי איך כל גופי נדרך מחוסר הנעימות שחשתי, "את לא חזרת בגללי? כי אם כן אל תעשי את זה תום, זה גם החדר של-", דבריי נקטעו כשהניחה את כף ידה השחומה על ברכי והביטה בי בעצב חשוף.
"אל תאשימי את עצמך ליבי, זה לא קשור אלייך", קולה היה שקט כשהשפילה את עיניה לשחק עם ציפורניה, "אולי בעצם זה כן קשור אלייך בעקיפין איכשהו, אבל בסופו של דבר מה שקרה בינינו וכל המרחק שנוצר זה תוצאה ישירה של המעשים שלי".
הכאב האמיתי שיצא ממנה עכשיו בגלים כמעט השכיח ממני עד כמה פגעה בי והושטתי את ידי ללטף את הקוקו הקטנטן והמרושל שעל ראשה.
"תשמעי אני לא אשקר לך, פישלת תום. פישלת בגדול. אבל עזבי רגע את ההלקאה העצמית הזאת כי היא לא תוביל אותך לשום מקום, תתרכזי במה שחשוב ותנסי להבין מה גרם לך להתנהג כמו שהתנהגת" דיברתי בשקט, לא רציתי להקשות עליה יותר. הרי מהרגע שחזרנו לשבוע המשמרות הזה ראיתי איך שמחת החיים שלה דעכה עד כדי כך שאפילו הפסיקה להשקיע בעצמה ולהתאפר כמו שתמיד אהבה. לא יכולתי שלא להיזכר בכל השיחות שלנו על כמה האיפור נותן לה ביטחון ועד כמה היא שונאת לראות את מה שמשתקף לה במראה בלעדיו.
"אף אחד לא מקבל אותי כמו שאני ליבי", משכה בכתפיה והמשיכה לשחק עם אצבעותיה, "אף אחד לא מוצא בי עניין, לא משנה כמה אני חברותית ומצחיקה או כמה אני מקיפה את עצמי כל הזמן בגברים, בסוף אני נשארת בודדה". קולה היה מרוח מהדמעות ששמרה בתוכה כבר תקופה ארוכה.
למרות שידעתי שהסיכוי שאסמוך עליה שוב באמת הוא קלוש, לא יכולתי לעמוד מנגד כשנשברה ככה למולי.
קמתי מהכסא והשתופפתי לצידה, החלטתי לשים הכל מאחור ופשוט להציע לה נחמה אחרי שאדיר עזר לי להבין שתמיכה ואמון הם שני דברים שונים בתכלית.
גם יכולתי להזדהות עם הכאב שלה. וידעתי עד כמה זה נורא להיות מוקף באנשים אבל עדיין להרגיש בודד.
"תום אל תקחי את מה שאומר לך עכשיו כאילו אני שופטת אותך, כי באמת שזו לא הכוונה שלי בכלל..", ליטפתי את ברכיה כשהתייפחה בשקט והושטתי לה חבילת טישו כשמשכה באפה הנוזל, "את פוגעת בעצמך אנושות כשאת מתעסקת עם גבר נשוי", נשכתי את שפתיי כשנדרכה והביטה בי בהלם כאילו לא הבינה מאיפה ידעתי על הרומן שניהלה עם נתי, "אני אפילו לא אכנס לכמה שזה לא מוסרי מה שאתם עושים כי אני בטוחה שהמצפון שלך הורג אותך מבפנים תומי, אבל הוא באמת לא האדם שיספק לך את מה שאת צריכה. יש לו אישה וילדים, אל תשתפי פעולה עם הבגידה הדוחה שלו בהם".
הלב שלי דפק כל כך חזק כששקלתי מילים כי באמת שלא רציתי לפגוע בה, "את חייבת לזכור שבסוף היום הוא חוזר למשפחה שלו, לאשתו. אל תעשי את זה לעצמך, בבקשה. הנפילה תהיה קשה וכואבת מידי".
