כעבור ארבעה חודשים:
גופה היפייפה והרך נצמד אליי והתחפר לתוכי כמו חתלתול קטן שמחפש אחר חום גוף אנושי. עורה היה מצומרר ורעד מהקור של תחילת החורף הירושלמי, בעוד שאני לעומתה הייתי על סף הזעה בתוך הפוך העבה שהתכסינו בו.
הבית היה שקט ושלו, חלון חדרה התכסה בשכבת אדי קור וטיפות גשם זלגו אט אט עד שהצטברו לכדי שלולית בתחתית.
חיבקתי אותה אליי ונשמתי עמוק לתוך ריאותיי את ריחה הממכר. העברתי את ידיי בשיערה וליטפתי את גופה עד שהתחממה מעט ונרגעה בתוך זרועותיי.
הפלאפון שלה רטט על השידה וקטע את השקט הנעים והרגוע שהיה זהה לכל הבקרים של החודשים האחרונים.
התנהלנו כנשמות תאומות, ניצלנו כל הזדמנות לישון יחד, אם זה במגורי הסגל של בית הסוהר ואם זה אצלי או אצלה.
בייחוד בקיץ, בו העברנו כל שבוע של חופש מהשירות בצבירת זכרונות וחוויות עם אורי שהייתה בחופש הגדול.
כשהיינו אצלה אהבתי את הבקרים שכללו קפה טורקי של בוקר עם גבי ותמר, וכשהיינו אצלי לפעמים הייתי מתעורר ורואה אותה עם אבא שלי, חוזרת מסיבוב ההליכה, בעוד שבערבים ארבל וארז שרצו אצלנו כמעט בכל הזדמנות פנויה.
עד כדי כך התערבבנו אחד בשניה.
הושטתי את ידי אל המכשיר שרטט בלי הפסקה ועניתי כשראיתי שזו הייתה אחותה.
"אוריקה", הזדקפתי לישיבה והבחנתי שהשעה 10:43, לחלוטין לא שעה שהיא אמורה להתקשר בה בזמן שהותה בבית הספר, "הכל בסדר?"
יבבת כאב קטנטנה נשמעה באוזני והעלתה את הדאגה שלי כלפיה בכמה רמות.
"אדיר א-איפה ליבי?" קולה היה שקט וחסר את שמחת החיים המתוקה של היצור האנרגטי שהיא.
הפניתי את ראשי וספגתי לתוכי את דמותה היפייפיה והמצונפת בשמיכות. שיערה התפזר סביבה על הכרית בזוהר יפייפה וכמעט מלאכי.
"פה איתי, ישנה. מה קרה? איפה את?" הורדתי את רגליי מהמיטה והתקדמתי בצעדים מהירים לחדר המקלחת.
"אני ל-לא מרגישה כל כך טוב" לחשה בטון רווי כאב, "אני יושבת במזכירות, היועצת הכינה לי תה בגלל שהקאתי ומתהפכת לי הבטן".
מדקרת כאב חלפה בחזי לנוכח המצוקה והכאב שלה.
"אני בא לאסוף אותך אוריקה שלי, 10 דקות אני אצלך, אבל תישארי לחכות לי במזכירות, אל תצאי עדיין לחכות לי אצל השומר כשגשום וקר, בסדר?" הורדתי את הפלאפון והנחתי אותו לצד הכיור, לחצתי על הרמקול והתחלתי לשטוף במהירות את הפנים.
"בסדר, אני מחכה" קולה החלש הכאיב לי פיזית בחזה, "תודה שאתה בא בשבילי במזג אוויר כזה נורא".
כמה שאת מנומסת ומתוקה.
"תמיד אוריקה שלי. תמיד".
ניתקתי את השיחה וצחצחתי את השיניים במברשת שלי שכבר מזמן הצטרפה למעמד שהכיל בתוכו את המברשות של כולם.
חזרתי לחדר וראיתי אותה עדיין ישנה עמוקות.
זרקתי עליי את הקפוצ'ון האפור שהגעתי איתו אתמול בערב ואת מכנסי הג'ינס הבהירים שחיכו לי על הרצפה.
ראיתי אותה מתחפרת עם פניה עמוק יותר לתוך הכריות, "יפה שלי תכף אני בא", נשקתי לראשה וליטפתי את שיערה עם כל האהבה שהייתה בתוכי.
לקחתי את מפתחות הרכב ויצאתי מביתה.
