"אמאלה ליבי את נראית מדהים!" ארבל פערה את פיה ואת עיניה כשיצאתי מחדר השינה של אדיר לאחר שלבשתי את השמלה השחורה החדשה שקניתי עם תמרי והגיעה לי טיפונת מעל הברכיים. השמלה הייתה בגזרת A ובעלת כתפיות עבות. הגב היה מכוסה כולו בבד כך שלא היה ניתן להבחין בצלקת שהוטבעה על עורי.
אני לא אשקר, אהבתי את הגזרה שהדגישה את המותניים הצרות, אבל הרגיש לי קצת מוזר להיות בתוך שמלת מיני, למרות שטכנית, עם המטר והבמבה שאני, היא לא הייתה מיני עליי בכלל.
בחרתי לנעול סנדלים שחורות עם רצועות דקות ועקב לא גדול במיוחד כדי לא להתהפך חלילה למרות הרצון העז שלי להיות בגובה עיניו של הגבר הסקסי בתבל.
"כן? את באמת חושבת? זה לא קצת טו מאצ'?" העוויתי את גבותיי ולא ידעתי עדיין מה החלטתי בנוגע לאיך שהשמלה נראתה עליי.
"חד משמעית לא! את לבושה יחסית בפשטות לעומת מה שבנות לובשות במקומות כאלה תסמכי עליי", עיניה נפערו עליי כאילו לא הצליחה להבין למה אני מהססת בנוגע לאיך שנראיתי. "למרות שבינינו, את לגמרי הולכת לקטול כל אחת שעומדת שעות מול המראה אם איך שאת נראית".
חייכתי אליה כשהרעיפה עליי מחמאות מתוקות שהרימו לי את הביטחון. בחנתי את דמותי שוב במראה הארוכה והחלטתי שאשאר איתה למרות הכל.
צלצול הודעה שבקע מהפלאפון שלה עשה לי לחייך כי יכולתי לנחש שהיא ואדיר המשיכו את חילופי הדברים ביניהם לאחר שסילקה אותו מביתו פשוטו כמשמעו כדי שנוכל להתארגן בראש שקט.
"וואי בחיים לא חשבתי שאצא לדאנס בר מתישהו", נשכתי את שפתיי כשהסתכלה עליי בעיניים מחייכות שהזכירו לי במעט את אלו של אחיה. הן לא היא אפורות כמו שלו, אלא יותר כחולות, אבל הצורה של שניהם הייתה זהה לחלוטין.
"אומייגד, זה רק נותן לי יותר דרייב להשתגע איתך! את הולכת כל כך להנות!!" התלהבה וכרכה את ידה סביב כתפי בחיבה. משהו בחום המקסים שלה גרם לי לצחוק ולהרגיש כל כך בנוח לצידה למרות ההיכרות הקצרה.
"את מרשה לי לאפר אותך? יואו, פליז שכן!" עיניה הכחולות נפערו בהתלהבות שפשוט לא יכולתי לסרב לה.
"אממ אוקיי.. אבל אני לא מתאפרת בדרך כלל. המקסימום שלי זה עיפרון לגבות כדי שיהיה קצת צבע ומסקרה שחורה". משכתי בכתפיי קלות ואני מודה שנלחצתי מעט כשהבחנתי בחיוכה הממזרי שעיגל בצורה חיננית את פניה.
"תסמכי עליי ליבי, את הולכת לעוף על התוצאה".
מה אני יכולה לומר? פייר, כמה שחשבתי שאני הולכת להתחרט על שהנחתי לה לצייר עליי עם מכחולי איפור, ככה גם באמת עפתי על התוצאה כמו שאמרה.
היא הייתה קשובה לבקשותיי ולא מרחה עליי מייקאפ או קונסילר כבדים, אלא רק הדגישה את הצבע של גבותיי ומרחה אייליינר חתולי על עיניי.
את שתי שכבות המסקרה מרחתי בעצמי לאחר שחששה שמא תוציא לי עין בטעות מההתלהבות.
"הייתי מורחת גם אודם אדום ובוהק אבל אם תחליטו להתנשק פתאום זה עלול להיות מלכלך". ידה נחה על מותנה כשבחנה את פניי בהבעה מרוצה.
"צודקת, עדיף שלא, אודם זה הרבה יותר מידי בשבילי.." השבתי והרמתי את גבותיי כשעיניה הצטמצמו בשובבות.
אוקיי שיט, היא הולכת לומר משהו מביך.
"פליז אל תשאלי שאלות שלא תרצי לשמוע את התשובות שלהן", הקדמתי אותה והצמדתי את ידיי אחת לשניה בתחינה. פניה נפלו כמו כלבלב עצוב ועזוב, "אוף אבל אבל.." החלה לומר וקטעתי אותה שוב-
"ארבל אהובתי, תאמיני לי שאת לא רוצה שאנהל איתך את השיחה על המיניות שלי ושל אחיך", חייכתי אליה והחנקתי צחוק כשפניה התעוותו בחצי גועל וחצי סקרנות. משהו בהבעה הזו שלה הזכיר לי ממש את תמרי בכל פעם שהקנטתי אותה אז חשבתי שזה יכול להיות נחמד להשתעשע גם איתה.
"אלא אכן כן ממש בא לך לשמוע איך אח שלך נוג-"
"לא! איכס, פויה, קישטה!" ידיה עלו לאוזניה כשקטעה אותי בחדות ברגע שהבינה שלנהל את השיחה הזו באמת גדול עליה. התפקעתי מצחוק מהסיטואציה וברגע קליל שלא ממש חשבתי על המעשים שלי קמתי מהכסא וקפצתי עליה בחיבוק.
הרגשתי את ההפתעה שלה לאחר שלקח לה רגע להשיב לי בחיבוק חם משלה ולצחקק כאילו הייתי חברתה הטובה ביותר.
"יואו, אני כ"כ דואגת לבריאות של אח שלי" אמרה פתאום ונאנחה בדרמטיות, "כשהוא יראה אותך ככה הוא עלול לחטוף שבץ המסכן, בגיל שלו זה לא צחוק הדבר הזה".
דחפתי את כתפה ופרצנו שתינו בצחוק קולני עד שכאבה לנו הבטן. גם כשניסינו להירגע- בכל פעם מישהי מאיתנו החלה לצחוק שוב וגררה את השניה יחד איתה לנחירות צחוק קולניות של בהמות.
"נו מה?" קולו של אדיר נשמע פתאום דרך החלון שמאחורינו והקפיץ את שתינו מבהלה. התריסים היו מוגפים כך שיכולתי לראות רק את צללית גופו דרך פנסי הרחוב שהיו דלוקים מאחוריו. "אל תתנו לי להפריע לכן לצחוק ולהטריד את כל המושב עם הקולות שאתן מפיקות, אבל בחייאת ראבק, חרדון, תני לי כבר להיכנס לתוך הבית שלי. אני גם צריך להתלבש".
פניה של ארבל לבשו הבעה של נוכלת כשהרימה את גבותיה בממזריות, "עאלק צריך להתלבש. הוא תכף מטפס על הקירות מרוב שבוער לו לראות אותך", לחשה לי ואז הפנתה את ראשה לכיוון החלון, "בוא לדלת אידיוט, אני צריכה לצאת. יש לך מזל ששכחתי להביא לי נעליים מהבית". צעקה לו וצחקה כשראתה את צללית גופו נעלמת מהחלון תוך מאית השניה.
"יש לכם שתי דקות שלמות להתפרע עד שאהיה מוכנה, אבל תשתדלו לא לבלגן לי את יצירת האומנות שעשיתי לך בעיניים", לחשה בנוכלות ונשכה את שפתה התחתונה כדי להחניק עוד צחוק כשהבחינה בסומק שהציף את לחיי.
