הסתובבתי לשכב על הגב ומשכתי אותה אליי.
עיניה הגדולות התמקדו בי כשנלחמה בעייפות והשעינה את ראשה על ידיה הקטנות, שיערה הרך נשפך על לי על הבטן והחזה.
"וואי, תמרי וגבי מה זה אהבו אותך. הם ממש עפו עליך" חיוכה הקטן האיר את החדר החשוך. "על הפושטקית הקטנה אני כבר לא אדבר כי כל מה שאגיד גם ככה לא יכסה אפילו במעט את איך שהיא בקראש קשה עליך".
חייכתי אליה וליטפתי את פניה, עיניה נצצו מאושר כשהתמקדה בחיוך שעל פניי והתנשמה.
"הם זוג מדהים אהבה שלי", התענגתי על איך שעצמה את עיניה והעמיקה את חיוכה באושר, "הם זכו זה בזו. שניהם אנשים עם לב ענק ונשמה טהורה. רואים שאת ואוריקה הכל מבחינתם. רק מעבודת החינוך המדהימה שהם עשו עם פרא האדם שאת אני יכול לחתום שהם יהיו הורים מדהימים יום אחד". החדרתי את ידי בשיערה והורדתי את ראשה אליי, נשקתי לשפתיה באהבה חסרת גבולות כשצחקה מהעקיצה המתגרה שלי. ליטפתי את סנטרה כשנותרה עם עיניים עצומות אחרי שניתקנו את הנשיקה.
"ולגבי הפושטקית הקטנה שהיא פשוט הגרסה המיניאטורית שלך- שתדעי לך שעליה אני בכלל שרוף. בכל פעם שאני רואה אותה זה מרגיש כאילו קיבלתי הצצה נדירה לראות איך את היית כילדה".
נשקתי לקצה אפה המנומש כשפתחה עליי את עיניה הגדולות והביטה בי בסערת רגשות. פיה נפשק ובית החזה שלה עלה וירד בפראות מנשימותיה הקדחתניות.
"היי, מה יש לב שלי? למה את נראית על סף דמעות?" שריריי נדרכו בחדות כשעיניה הבריקו ונצצו כמו כוכבים זוהרים בשמי לילה כהים, הקנו לה מראה של חצי ילדה- חצי אישה.
היצור הכי יפייפה ומיוחד שראיתי מימיי.
הנחתי את ידיי על מותניה והזדקפתי יחד איתה לישיבה על המיטה כשמשכה באפה ונלחמה בדמעות.
"ליבי?" ליטפתי את שיערה ולא הנחתי לה הפעם לקבור את פניה בצווארי כמו תמיד, הייתי חייב לראות אותה בעיניים כדי להבין מה קרה לה. העברתי את אגודליי מתחת ללחייה ועודדתי את הדמעות החמות לזלוג מעיניה.
"מה קרה אהבה שלי? זה משהו שאמרתי?" הלב שלי נחמץ והתכווץ בכאב מהיפחות השקטות שהרעידו וזיעזעו את גופה.
ראשה הושפל מטה ודמעותיה הגדולות נחתו על שרירי בטני ושרפו אותי מבפנים.
"לא,לא..כאילו כן." עיניה התגלגלו לאחור בייאוש כשניענעה בראשה וניסתה לסדר את מחשבותיה ומילותיה, "זה פשוט ש..אני פוחדת יותר מאז שהגעת". שפתה התחתונה רעדה כשנלחמה בבכי.
ליבי נסדק ופעם בכאב מהמראה שלה בוכה ומהוידוי העירום. "פוחדת ממה לב שלי?"
"שתלך ממני ברגע שתגלה אותי באמת" עיניה הדומעות והגדולות הביטו בי בתחינה אילמת ועירומה.
"איך את עוד מסוגלת לחשוב שאלך ממך?" מוחי נטרף מהעיוורון שלה לאהבה שלי כלפיה, לצורך האכזרי שלי בה. הייתי מוכן לתת לה את החיים שלי כדי להבטיח את אושרה ובכל זאת היא לא הרגישה מספיק בטוחה.
נעלתי את ידיה מאחורי גבה ביד אחת ורציתי לשטח אותה מהגרון למיטה כדי לצעוק לה אהבה, אבל משהו בעצב שבקע ממנה בגלים הרגיש לי כאילו התכוונה להיחשף בפניי על דבר שלא אמרה לי מעולם.
"אתה לא מבין, אתה היחיד שהצליח לחדור באמת את המעטפת שלי ואתה כבר חלק בלתי נפרד מהחיים שלי.. " עיניה ריצדו בין עיניי בפגיעות חשופה, "אני כל כך צריכה אותך שזה מפחיד, אני מרגישה כאילו איבדתי שליטה על הכל מהרגע שנכנסת לחיי. הכל היה ברור יותר לפניך, הייתה לי תוכנית, הייתה לי מטרה".
דמעותיה המשיכו לזלוג על לחייה בזרם חם שנחת על שרירי חזי ובטני. לא משנה כמה ניסיתי למחות באגודליי את הטיפות הזכות, הן המשיכו לגבור ולרדת בזרם מהיר שהכאיב לי עמוק בבטן.
"איזו תוכנית הייתה לך?" ניערתי מעט את גופה כשנשכה את שפתיה כדי לא לפלוט את הסוד שלא העזה לחשוף בפניי.
"איבדת שליטה על מה לב שלי? תדברי איתי, בבקשה" ניסיתי לדבר ברכות הפעם אבל לסתי התהדקה בזעם שניסיתי להסוות כשניענעה בראשה וניסתה לרדת מגופי בכל כוחה.
לא הנחתי לה להיאבק בי ולברוח, מאסתי משקרים ובריחות. רציתי אותה על כל מעלותיה וחסרונותיה והייתי נחוש לגרום לה להאמין בזה כבר.
נטרלתי אותה בתנועה אחת חדה ומהירה. תפסתי את ראשה ביד אחת ואת ידיה הותרתי מאחורי גבה.
"על המפלצת ליבי? איבדת שליטה על המפלצת?"
ידעתי שאני נכנס איתה לשטח מסוכן שעלול לדחוק אותה שוב להתמוטטות עצבים נוספת, אבל הפעם בשונה מהפעם ההיא במקלחת הייתי מוכן ונחוש לעטוף אותה עם כל האהבה שלי ולהגן עליה מעומק קיומי.
התגובה שלה לשאלה שלי סיפרה לי את הכל.
עיניה נפערו בהלם ופחד, יבבות שקרעו לי את הלב לגזרים נפלטו מגרונה. יפחותיה הרעידו את גופה העירום על גופי וראייתה היטשטשה מהדמעות.
"מה היא רוצה להשיג?" דחקתי אותה לפינה כשהמשיכה להיסגר בפניי, "כבר אמרת לי שהיא מחפשת דם וצמאה לנקמה, איזו נקמה היא רוצה?" קולי היה נמוך באופן מסוכן. לראשונה בחיי מצאתי את עצמי דואג לה שתיכנס לסחרור מסוכן שישאב אותה למקום אפל שאין ממנו דרך חזרה.
