אהבות שלי, מחר בערב לא יעלה פרק לצערי..
עברתי היום לדירה חדשה ואני טובעת בקרטונים, ככה שכל השבת אצטרך לפרוק ולסדר אותם..🤦♀️🤦♀️
אבל היי, לפחות תהיה לי פינה חדשה וכיפית לכתוב בה😍
יום ראשון אשוב עם פרק חדש ואז הפרקים ישובו לעלות באופן תדיר סופסוף.
עד אז שתהיה לכולנו שבת שלום❤️
------
"אז אתה..אתה סולח לי?", קולי לא עלה על לחישה. נשענתי לאחור ואחזתי את פניו, הלב שלי הלם בפראות והשתולל בחזי, לא הצלחתי להאמין שזה אמיתי.
איך זה שלמרות הכל אתה עדיין לא שונא אותי?
"את מכירה אותי, ליבי, את יודעת שלשמור טינה זה לא ממש הקטע שלי", עיניו הטובות ריצדו על פניי ברוך שפירק אותי לגורמים, "אני מאמין במשפט שאומר שלטעות זו חולשה אנושית, ולמחול- מעלה אלוהית. לאורך כל החיים שלי האמנתי במחילה אמיתית". אגודליו המוכתמים בדם שכבר הספיק להיקרש מעט עברו על לחיי בעדינות שהמיסה את עצמותיי.
המילים שלו חלחלו לתוכי וחידדו שוב עד כמה ההבדלים בינינו היו עצומים ועד כמה כל אחד מאיתנו היה בנוי אחרת. בעוד שאני לא יכולתי למצוא תכלית לחיי מבלי שאנקום באכזריות באדם שלקח ממני את כל מה שהכרתי, הוא האמין מעומק ליבו הטהור במחילה.
"זוכרת שסיפרתי לך על מורן?", שאל בקול שקט והעיר אותי מהרהוריי. מדקרת קנאה מכוערת הורגשה בבטני כשהזכיר בפניי את האקסית המיתולוגית והמחורבנת.
"כן", השפלתי את מבטי מעיניו. לא רציתי שייחשף לקנאה המזוינת שקיננה בתוכי. שתיים מאצבעותיו ירדו על סנטרי והרימו את פניי חזרה אליו, אילצו אותי להתמודד עם מבטו העז מבלי שאוכל עוד לברוח.
"אז את בטח גם זוכרת ששיתפתי אותך בכל מה שעבר עליי אחרי שגיליתי את הבגידה שלה, את הכעס שהיה לי בהתחלה, את הזעם שיצא מתוכי מבלי שתרם או הועיל לי בשום צורה.", זוויות שפתיו התעקלו כלפי מעלה כשחייך אליי את חיוכו הצדדי והיפייפה כאילו הרגיש בקנאה שחשתי, "אחרי שעברו כמה ימים והכעס שהרגשתי הספיק קצת לשקוע, הצלחתי להבין את הסיבה שלה לחפש חום ואהבה בזרועותיו של גבר אחר. סיפרתי לך שבאותה תקופה בקושי הייתי מגיע הביתה מהשירות, וגם כשכבר הייתי יוצא לסופ"ש- הרבה פעמים הקפיצו אותי לכוננות ומבצעים לאור כל פיגועי התופת שהתרחשו באותם זמנים קשים, וכל המרחק הזה שנכפה עלינו בעקבות העבודה האינטנסיבית שלי יצר אצל שנינו גם ריחוק רגשי. אני בתור בן הזוג שלה לא הצלחתי להיות זה שמספק לה הקשבה, הכלה, חום או אהבה".
עיניי החלו לצרוב שוב מכל הדמעות שהצטברו בתוכן כשהכניס אותי לליבו החשוף ולמחשבותיו.
לי אתה מספק את כל הדברים שמנית, אתה נותן את כל כולך.
אתה מקשיב לי ומכיל אותי, אתה עוטף אותי בחום ואהבה.
"אהבתי אותה בזמנו, ולמרות שהמעשים שלה פגעו בי- סלחתי לה בלב שלם. ידעתי שהיא לא עשתה את זה ממקום של רוע או רצון לפגוע בי, ובאותה נשימה גם הבנתי שהכי קל לנו כבני אדם להסתכל רק על הצד שלנו, ולראות רק את הכאב שלנו, אבל לפעמים הדבר הנכון והקשה ביותר לעשות הוא לצאת מאזור הנוחות שלנו ולהסתכל רגע גם על ההתמודדות של האדם האחר שנמצא מולנו". קולו היה שקט כשהבחין בדמעה שהצליחה לברוח ולזלוג מעיני. לא רציתי להישמע קטנונית ולומר לו שקשה לי לשמוע אותו מדבר על מישהי שאהב בעברו הרחוק. ובאותה נשימה לא הצלחתי לשלוט בעצמי כי נפעמתי מהדרך המרהיבה שלו להיות ער לכאבו של האחר.
אהבתי באש בוערת את השיחות מהסוג הזה שניהלתי איתו, דרכן הייתי לומדת עליו יותר, ומעבר לכך, בזכותן רציתי להפוך לאדם מהסוג שלו, אדם אצילי בכל רמ"ח איבריו ונשגב מבינתי.
"אל תבכי נשמה שלי, אין לך מה להיכנס להשוואות מיותרות אליה, האהבה שהייתה לי אליה הייתה אהבה של ילדים. היא לא התקרבה בשום שלב לרגש שיוצא ממני בגללך. אותך אני אוהב אחרת, אהבה עצומה שיש בכוחה להזיז הרים. את גורמת לי להרגיש דברים שלא הרגשתי בחיים. אני מספר לך את כל זה רק כדי שתוכלי להבין את מי שאני באמת", שפתיו עקבו אחרי שובל הדמעה המלוחה שזלגה מעיני עד שנצמדו לשפתיי בנשיקה קצרה ומתוקה. הלב שלי הלם חזק כשהבין אותי מבלי שהצטרכתי לומר דבר.
"את צריכה לדעת שלא עברה דקה בכל הימים האחרונים שלא ניסיתי להבין את הסיבות שלך לשקר לי, ליבי. את לא יודעת כמה תהיות ומחשבות רצו לי בראש על המניעים שלך ועל הכאב שבתוכך. ואני לא אשקר, כעסתי עלייך כמו שלא כעסתי מעולם. הידיעה שפגעת בי במכוון גרמה לי להרגיש שאני ממש על סף איבוד שליטה. אני לא יודע אם אי פעם תצליחי להבין איזה מאבק התחולל בתוכי בימים האחרונים בין המוח שאמר שאת פשוט לא בשבילי, לבין הלב שאמר שאת כל מה שהוא רוצה ומבקש".
