אוי, אלוהים. איך אני אוהבת להתעורר ממגע אצבעותיו המלטפות לי את הפנים.
אבל למה אחרי שעת שינה מסכנה שבאה בתום שעתיים של סקס מהסרטים?
למרות שאם אני חושבת על זה עכשיו, לא הייתה פראות בינינו הלילה, אלא הוא הקפיד איתי הפעם על מגע עדין וליטופים.
שפתיו בלשו את לחיי כשלחש באוזני- "בוקר יום הולדת שמח, אהבת חיי ונשמתי".
הפקתי קול אזהרה גרוני וסובבתי את פניי לצד השני.
קרביי התכווצו מאהבה כשצחק את צחוקו החם ורכן לנשק את כתפי.
"צריך לקום, פנתרה, יש לי תוכניות בשבילך, תוכלי להשלים שעות שינה כשאנהג בכבישים הפקוקים של ישראל היפה".
תוכניות..? איזה תוכניות תכננת בשבילי..?
הסקרנות ניצחה את העייפות.
בכוחותיי האחרונים נשענתי על כפות ידיי והרמתי את גופי משכיבה על הבטן לישיבה על ברכיי. שפשפתי את עיניי הצורבות מעייפות וניסיתי להתעשת על עצמי כדי שהתשישות המרובה לא תעיר את ליבי-פלצת המוכרת.
ידיו הגדולות עברו במעלה אגני ועד שדיי החשופים, אגודליו מלטפים בעדינות קסומה את הפטמות שנשך כמו בהמה רק לפני רגעים ספורים.
חיוכו הצדדי והאלוהי התיק את נשימתי כשרכן אליי ונשק למצחי. "תלבשי משהו נוח ותשימי מעלייך את חליפת הרכיבה שמחכה לך בארון מקופלת, אני הולך בינתיים להרתיח מים ולהכין לך את השוקו שאת אוהבת".
חליפת רכיבה?? אז נוסעים באופנוע? יאיי אני מתרגשת!
העיקר אמרת שאוכל להשלים שעות שינה בנסיעה, אה?
עיניי עברו ברעב על שרירי גבו כשצעד לכיוון היציאה מחדר השינה שלו עד שנעלם לי מהאופק. וכשנשכבתי שוב על גבי כדי לגנוב עוד כמה דקות של שינה- שמעתי את קולו העמוק נישא אליי מהמטבח. "לקום, פנתרה, עד כאן אני שומע את הנשימות הקטנטנות והרגועות האלו שלך".
גלגלתי את עיניי בייאוש והזדקפתי שוב לישיבה מזרחית כדי לצבור כוחות ולקום מהמיטה.
"קמתי! נאג'ס אחד..", מלמלתי לעצמי בשקט ופערתי את עיניי בהלם כשהבחנתי בו שעון על משקוף הדלת ונועץ בי מבט סקסי עד כאב.
"איך קראת לי?", שאל בקול נמוך שהפך לי את הבטן.
הו, שיט.. אם הוא יתהפך עליי עוד פעם, איך אוכל ללכת?
בלעתי את הרוק במתח והסתכלתי עליו דרך עיניים גדולות ותמימות במתיקות ששמורה לילדים.
"אני? קראתי..? לא. לא קראתי..", נשכתי את שפתי והתחלתי לשחק עם אצבעותיי במצעים הרכים.
גבתו השחורה הזדקרה כלפי מעלה. "את בטוחה? הייתי בטוח ששמעתי שהענקת לי כינוי חדש לפני כמה רגעים".
השפלתי את מבטי מהסערה היפייפיה שהתחוללה בעיניו והתמקדתי בכתפו. "לא, לא…רק אמרתי לך שקמתי, את כל השאר שמעת לא נכון". חייכתי חיוך צמוד שפתיים, אחד כזה שלא חושף שיניים, והורדתי את רגליי מהמיטה החמימה.
ניגשתי לארון הגדול והוצאתי מתוכו את חליפת הרכיבה כמו ילדה טובה.
הרגשתי את ידיו הפראיות נכרכות סביב מותניי כשצימצם ממני את המרחק. השענתי את ראשי לאחור על חזו החם ועצמתי את עיניי בעונג ממכר.
"איזה תוכניות תכננת לנו שהיינו צריכים לקום ככה מוקדם? זה ייקח הרבה זמן? אתה זוכר שאמרתי לך שאנחנו צריכים להיות באזור של עתלית בשעה שש בערב?", התקפתי בשאלות מהחשש שבסוף ההצעה שתכננתי תלך פייפן.
שפתיו נצמדו לראשי וירדו להמטיר נשיקות על רקתי. "נגיע בזמן, לב שלי, תהיי בטוחה שנגיע בזמן לכל מה שאת מתכננת".
