8 מיליארד אנשים קיימים בעולם,
יותר ממחצית מהאוכלוסיה הן נשים,
אבל רק לה היה את הכוח לפתוח לי שוב את הלב, להתמקם בו בנוחות ולעצב אותו מחדש כראות עיניה.
עיניה הגדולות הביטו בי במן תמימות מפתה שעוררה בי דחף עז להתפרק עליה במקום המסריח הזה שריח מחליא של שתן, אלכוהול וקיא התערבבו בו אחד בשני.
"אתה תחכה לי כאן?" שאלה בקול קטן. לחייה סמוקות מאלכוהול ושפתיה אדומות כמו דם מכל הנשיכות שלה.
"כן לב שלי". העברתי אגודל על השפה התחתונה העסיסית שלה, רעבתי אליה קשות ורציתי להיכנס יחד איתה לתוך התא, אבל ידעתי שלא אצליח להסתפק רק בטעימה, וזיון בשירותים של מועדון מסריח לא בא בחשבון, לא איתה.
"זה תמיד ככה במועדונים? אין הפרדה בשירותים של בנים ובנות?" עיניה הגדולות נפערו מעט וכפותיה הקטנות הזדחלו על חולצתי.
"תלוי איפה האמת, אבל ברוב המועדונים זה ככה", השבתי וחייכתי מההלם המתוק שצבע את פניה.
אחד מתאי השירותים שמולנו התפנה והתקדמתי שני צעדים כדי לתפוס אותו בשבילה לפני ששאר השיכורים שסביבנו יינעלו בו ורק אלוהים יודע בשביל מה. ידה הקטנה ננעלה על אמתי בכח כאילו ביקשה בלי מילים שאכנס יחד איתה לתוך התא.
וזה חתיכת ניסיון מזוין לעמוד בו.
"כנסי אהבה שלי, אני פה, אני לא זז ממך", ליטפתי את שיער המשי הארוך והכרחתי את עצמי לא ליפול לפיתוי התמים והמטריף הזה שלה.
"טוב נו מה, נכנסים? לא נכנסים?" איזה אהבל שיכור טפח על הכתף שלי וחשב שהוא יכול להזיז אותי מפתח התא.
שיחשוב שנית.
עיניו היו חסרות מיקוד מאלכוהול ותנועות גופו שידרו חוסר סבלנות ותוקפנות, "השלפוחית לי שניה מלהתפוצץ, אז עד שתחליטי תעשי טובה כפרה עלייך, תני לי רגע להיכנס".
בתכלס לא התכוונתי להפעיל כוח, חשבתי שמבט אחד עליו יספיק, אבל כשראיתי שהטמבל ניסה להיכנס מתחת לזרועי שאחזה את דלת התא ושלח את ידו כדי להזיז את ליבי שלי כאילו הייתה שק תפוחי אדמה, שיניתי את דעתי.
הורדתי את ידי מהדלת ותפסתי את אמתו, סובבתי אותה לאחור והדפתי אותו לקיר הצמוד.
"היא תיכנס כשיבוא לה ותשתין כשיתחשק לה", סיננתי מבין שיניי ושמעתי אותו מייבב מכאב לאור אחיזתי המכאיבה והבלתי מתפשרת.
רציתי למעוך אותו על שרצה להעיף אותה מהתא, באלוהים, אבל בזווית עיני ראיתי את הילדה היפה שהשתלטה לי על הלב כשהיא הביטה בנו בחשש.
"אדיר א-אל תריבו.. אני נכנסת", קולה נשמע מפוחד כשסגרה את דלת התא במהירות.
לסתי התהדקה בחוזקה כששחררתי את אמתו, נעצתי בו מבט מצמית כשהמשיך לייבב בקולי קולות כאילו הוא מינימום ממליט, אבל לפחות אזקוף לזכותו שהוא לא ניסה אפילו להשיב לי מבט, אלא תפס את ידו והשפיל את עיניו לרצפה מרוב שהיה גמור מאלכוהול.
חזרתי לעמוד בצמוד לתא השירותים שהייתה בו כשעיניי עדיין נעוצות בטמבל שעשה מעצמו צחוק. לא חלפו עשרים שניות ודלת התא נפתחה, עיניה היפות נמלאו הקלה כשראתה אותי שוב לצידה.
"עשיתי הכי מהר שיכולתי", לחשה והתנשמה, עיניה עברו ממני בחשש לאידיוט שלא העז להעלות אלינו את מבטו.
חכם מצידו, כנראה שהוא לא כזה אידיוט אחרי הכל.
הנחתי את ידי על שיפולי גבה והתקדמתי יחד איתה לכיורים המטונפים משתיה וקיא של שיכורים כדי לשטוף ידיים.
"איכס נראה לי שכמה אנשים הקיאו", לחשה כמו הילדה הטובה שהיא. ידה הקטנה נכרכה סביב זרועי כמו קואלה מתוקה שלא רוצה להרפות מהעץ האהוב עליה.
עיניה הגדולות נצצו כשהביטה בי בזמן שיצאנו חזרה לארז וארבל שנותרו על הרחבה.
"נלחצתי כשרבתם.." קולה היה קטן ולא יכולתי לשמוע אותו היטב, אבל קראתי את שפתיה.
רכנתי לאוזנה וליטפתי את שיערה בצורך עמוק. נואשתי לסלק את המבט החושש מעיניה היפות, "לא רבנו אהבה שלי", המהמתי באוזנה והחדרתי את אצבעותיי לשורשי שיערה, הרמתי את ראשה אליי, "אבל אני מצטער, לא התכוונתי להלחיץ או להדאיג אותך".
עיניה ריצדו בין עיניי ולשונה הורודה השתרבבה החוצה כדי להרטיב את שפתיה היבשות, "לא דאגתי לך, אל תטעה, דאגתי לבחור המסכן", חייכה בממזריות והבעירה לי את הדם.
ניצלתי את היותנו באזור חשוך ונצמדתי אליה מעט, הרגשתי את הלמות ליבה כנגד בטני.
ליטפתי את צווארה העדין והעברתי אצבע באיטיות על עצמות הבריח המטריפות שלה.
הסומק שעל לחייה העמיק ועורה הצטמרר מהמגע המעורר.
"הפטמות שלי מתקשות בגללך.." לחשה וזרקה מעט את ראשה לאחור כאילו ביקשה בלי מילים שאתנפל עליה כאן ועכשיו. הדם שלי שרף לי בעורקים, הרגשתי שאם לא אחדור לתוך החום הלוהט וההדוק שלה אאבד את שפיותי.
לפתתי את גרונה בחוזקה ועצמתי את עיניי כשהשתנקה, ידעתי שאני חייב להתעשת על עצמי ולהירגע.
תתאפק, היא שתויה ובאחריותך, אל תיקח אותה כאן.
"באמת?", לחשתי בהקנטה והחזרתי את ראשה אליי, רציתי להתחרע עליה כשהביטה בי בעיני עגל תמימות.
"כן", הנהנה ונשכה את שפתה התחתונה, "באמת".
ידיה החליקו על זרועותיי ועיניה הבזיקו בתשוקה כשהרגישה את השרירים על אצבעותיה, גופה נצמד אליי עד כדי טירוף כשהתחככה בי בקצב המוזיקה שהתנגנה.
"הנה, נכון שאתה מצליח להרגיש כמה הן קשות עכשיו?" לחשה והביטה בי במבט תמים ומפתה, "אני לובשת חזיית תחרה ללא ריפוד מתחת לשמלה".
חתיכת ממזרה.
אגרפתי את ידי בשיערה חזק, היטתי את ראשה לאחור וחיככתי את אפי באוזנה כשחשבתי על הדברים שרציתי לעשות לפה המתוק הזה שלה.
מה שבטוח זה שאגרום לה לצרוח לאלוהים באוקטבות שונות.
אנחותיה השקטות והדרך בה ידיה טיילו על זרועותיי ברעב פוצצו לי את הזין שכבר מזמן התקשה בגללה.
"את עושה בכוונה?" נהמתי באוזנה והרגשתי את פטמותיה הזקורות כנגד בטני כשהתנשמה בחיפוש אחר אוויר שימלא את ריאותיה.
"לא". ידיה התאגרפו על חולצתי ועיניה הביטו בי בתחינה, פיה נפשק כשהמשיכה לגמוע אוויר בקולניות, "באמת שלא, רק- רק רציתי לשתף אותך בכל הדברים שמתרחשים לי בגוף בגללך".
הכנות המתוקה והתמימות שלה פירקו אותי לגורמים.
כבר ידעתי שאין לי דרך מוצא ממנה, אבל עכשיו-
הרגשתי שאני משתגע מהפיתוי הטובעני שלה.
עצמתי את עיניי כדי להירגע ושחררתי את שיערה, נשקתי למצחה וחיבקתי את גופה. כפותיה טיפסו על גבי באיטיות מרסקת וגופה הקטן הרגיש כל כך חם ומזמין כנגד גופי.
"בואי נחזור לארבל וארז אהבה שלי", ליטפתי את שיערה באהבה מרסקת כשמצמצה בעיניה במהירות כאילו נזכרה שאנחנו לא לבד. "עוד מעט נתחפף מכאן".
