הבלרינה שלי

אולי

**אני ממש ממליצה לשמוע את השיר בזמן קריאת הפרק, תהנו אהובות שלי❤️

נקודת המבט של ריילי

רעש נשמע מדלת הכניסה, הבטתי לכיוונה ושמתי לב שהיא פתוחה מעט, לעזאזל, מזל שראיתי אותה, יכולתי להיות פה עירומה לגמרי, אבל מה זה היה, מה זה היה הרעש ‏המסתורי הזה, מה עובר עליי?, אין שום סיכוי שאני עד כדי כך עייפה, מאז שאני פה אני לא מפסיקה לדמיין דברים, אני כבר חושבת שהשתגעתי לחלוטין, לא סליחה, אני לא חושבת אני בטוחה.
רוני עדיין ישנה אז כדאי שאני אתלבש מהר בשביל לא להעיר אותה, אבל משום מה יש לי את הדחף לגלות אם הוא באמת התכוון לזה, אם אולי בתוך כל החשכה שלו יש טיפת אור.

אולי אני טועה לגביו, אולי הוא שונה מאיך שהוא רוצה להיראות, אולי אני סתם שופטת אותו על פי רושם ראשוני, זה לא מתאים לי, בדרך כלל אני נותנת לאנשים הזדמנות, אבל הוא, הוא פאקינג מטומטם ומעצבן, לא משנה כמה אני חושבת שיש סיכוי קטן שיש טיפת אנושיות בתוכו זה מיד מתנפץ, הכל בגללו, יש בו משהו שדוחה אותי, משהו שגורם לי להתרחק אבל גם לרצות להיות קרובה, לדעת עוד, אולי זה בגלל שהוא פשוט אחד כזה שלא מדבר על כלום? אולי זה בגלל שהוא פשוט בן אדם סגור, זה נשמע כמוני, זה מתאים לי לנסות לחקור את הלא נודע, לחפש תשובות בצד האפל והשונה, לפעמיים זה לרעה, אבל יש לי הרגשה שונה לגביו, הוא נראה בן אדם טוב, או לפחות הוא הוכיח לי שיש בו טיפת לב, שהוא לא בן זונה קר, זאת אומרת שהוא כן בן זונה קר אבל לא קפוא.

אני חייבת להפסיק לחשוב עליו, אני חייבת להוציא אותו מהראש שלי, חייבת להפסיק להיות טובה ואופטימית לגביו אני אפילו לא זכיתי להכיר אותו, למרות ההרגשה הזאת, ההרגשה הזאת שאני מכירה אותו שנים, שאני יכולה לקרוא אותו כמו ספר פתוח, או לפחות יכולה לנסות, כי כרגע אני לא מצליחה להבין כלום, כרגע אני רואה את הדמות שכולם מדברים עליה אבל אני לא רואה את אנטוניו ריד האמיתי, אולי זאת בקשה גדולה מידי אבל אני חייבת לדעת, אני חייבת לנסות לפחות, אני מרגישה ‏מוטשת מהצורך הזה, אין לי כבר כוח להתנגד לעצמי, אני מרגישה שהפסדתי אבל אני רוצה לדעת עוד, אני חייבת עוד.

הורדתי מגופי את המגבת הלבנה ולבשתי ‏כותונת לילה שחורה קצרה, הפעלתי את השעון המעורר כי אני בטוחה שרוני לא הספיקה, נכנסתי מתחת לשמיכה הדקה ועטפתי אותה סביב כל גופי, הבטתי למעלה וניסיתי לחשוב, ניסיתי למצוא תשובות בשקט, למצוא את הדרך שלי, מה אני אמורה לעשות?, איך אני אמורה להתנהג, איך לדבר, הכל נמצא בגדר השאלה, אין לי דרך למצוא תשובות, כמה שאני מנסה אני תקועה, אני מתאמצת אבל כלום לא הולך.

אולי אני פשוט צריכה לנתק הכל, לשמור על עצמי, לסמוך על הראש שלי, אבל זה כבר מעייף, זה כבר לוקח ממני כל כוח שאי פעם היה בי, אני חייבת להמשיך לנסות, לדאוג לעצמי, לתת לעצמי את הרגעים שלי, הרגעים שלי בשקט, להפסיק להתעסק בכולם כל הזמן. עצמתי את עיניי וניסיתי להירדם, אבל שניה אחרי כבר עיניי נפקחו והתיישבתי על קצה המיטה, לקחתי את הטלפון שלי וחייגתי למתיאו, אני חייבת לדבר איתו, לשמוע את קולו לפחות קצת.