הבלרינה שלי

סיגריות

**אני ממש ממליצה לשמוע את השיר בזמן קריאת הפרק, תהנו אהובות שלי❤️

אחרי שנכנסתי למקלחת הרגשתי כמו בן אדם חדש, אבל עדיין הפחד לא עזב, הוא נתקע אליי כמו קרציה, הקולות שבראשי אומרים לי שבסוף אפגע, ואולי זה נכון אבל אני סומכת עליו כמו שלא סמכתי על אף אחד בחיים שלי, הוא הבן אדם הכי קרוב אליי פה, הוא יודע עליי הכל.
המים הצליחו לשטוף ממני הכל חוץ מאת הצורך אליו, מאת העובדה שכל מה שאני חושבת עליו כרגע זה השפתיים שלו על שלי, בחיים שלי לא רציתי משהו כמו זה.

שנכנסתי לחדר החלפתי לחולצת פיגמה דקה וטרנינג קצר, עברו כמה שעות מאז הפעם האחרונה שזכיתי לגעת בו, שזכיתי להיות קרובה אליו בלי לשים זין על אף אחד, הזמן עובר לאט יותר מהרגיל וכל הסבלנות שהייתה לי נגמרה, אני לא יכולה יותר, זה מרגיש כאילו מישהו מתעלל בי, כל רגע בלעדיו מרגיש כמו מיליון שנה, לבסוף עלה לי רעיון, הוצאתי את הטלפון והקלדתי לו הודעה, ׳מה אתה עושה עכשיו?׳, לא עברו כמה שניות וישר נשמע צילצול ההודעה, ׳חושב על עוד כמה דרכים שאני יכול לטעום ממך׳ הלב שלי התהפך במקום והרגשתי כאילו השמש צולה אותי, אני בוערת, לעזאזל, ׳לא הספיק לך היום בבוקר?׳ שלחתי את ההודעה בניסיון להתגרות בו, ׳אני לעולם לא אסתפק ממך, אני צריך עוד, אני צריך לטעום מהשפתיים המושלמות והמתוקות שלך׳ הוא שלח הודעה נוספת והרגשתי את הגוף שלי רועד בהתרגשות.

אלוהים, אם הוא היה יודע כמה אני רוצה את זה באותה המידה אם לא יותר, יצאתי מהחדר והלכתי לחדרו, לא היה לי כוח להחליף בגדים או אפילו לשים חזייה, זה לא כאילו אני יוצאת למקום מיוחד, אני מרגישה מסוחררת, כאילו כל הגוף שלי בעננים, האדרנלין כבר מורגש, שפתיי מעקצצות וגופי כואב בגלל שאני לא מרגישה את מגעו, אני מרגישה אבודה ומעופפת, זה כאילו אני מסוממת, אני רוצה עוד, זאת ההתמכרות שלי.

שהגעתי לדלת החדר שלו דפקתי פעם אחת, אני מתחילה לאבד סבלנות ולהיות יותר ויותר חסרת מנוחה, אחרי כמה דקות לא שמעתי כלום, פתחתי את הדלת בשקט וכרגיל היא לא הייתה נעולה, הוא אף פעם לא נועל, החדר היה עוד מואר, עכשיו שעות הצהריים המאוחרות, איך שנכנסתי שמתי לב לדמות שלו במרפסת, עשן התעופף סביבו, הוא מעשן, זה הרגל שאני שונאת אצלו, אני פשוט לא מבינה מה הוא מוצא בזה, אבל שהריח דבוק אליו זה כל כך שונה, זה מייחד אותו, נותן את המשמעות למילה הריח שלו.

התקדמתי לכיוונו ונחנקתי קצת שפתחתי את דלת הזכוכית של המרפסת, הוא שמע אותי והסיט את עיניו מהנוף והביט בי, נעמדתי במקום ועיניי נשארו על עיניו, הוא סרק אותי מכף רגל ועד ראש וגרם לגופי לפעום בתגובה, הסיגריה עוד הייתה בין אצבעותיו והוא היה נראה כל כך רגוע, כאילו זה החלק היחיד שמרגיע אותו ביום, ״תתן לי לנסות גם, אני רוצה״ פלטתי את המילים והלב שלי התכווץ, אני ממש לא רוצה לנסות, בחיים לא, אבל אני רוצה לגרום לו להבין כמה זה נורא, ״לא״ הוא נהם ושאף נשיפה ארוכה מהסיגריה, ״למה? אתה מעשן, אז למה אני לא יכולה לנסות?״ שאלתי והוא כיווץ את גבותיו והניד בראשו בשעשוע.