הבלרינה שלי

לשחרר

**אני ממש ממליצה לשמוע את השיר בזמן קריאת הפרק, תהנו אהובות שלי❤️

נקודת המבט של אנטוניו

היא מטריפה אותי, כל רגע שעובר היא מתגרה בי יותר ויותר, אני משתגע, אני מרגיש שאני מאבד את זה, הילדה הזאת סקרנית מדי, תמיד היא רוצה לדעת עוד, לחקור, למרות שאסור לה, המקום שאני בא ממנו שונה מאוד ממי שהיא, אני חוויתי זוועות וסיוטים, היא צריכה לחיות בארמון עם צמר גפן, אם אני אגלה שהיא תחיה את הסיוט שאני חייתי אני לא אוכל לשרוד, כל יום שאקום בבוקר אחשוב על האשמה שאוכלת אותי, על כל מה שחשפתי בפניה, על הרחובות הקרים והאפלים.

אחרי הבוקר הזה אני כבר לא יודע מה לעשות, איך להתמודד איתה, זאת לא הפעם הראשונה שהיא מנסה להוציא ממני משהו שאמרתי במפורש שאני לא הולך לספר לה, היא חושבת שהיא תצליח לשבור אותי, שהיא תצליח לגלות את מה שהיא רוצה אבל היא לא יודעת כמה אני נזהר, אני רוצה לספר לה, אבל האמת היא שאני פשוט מפחד, מפחד שהיא תלך ממני, שהיא לא תישאר, בדיוק כמו כולם, שהיא תחשוב שאני לא מספיק בשבילה, וזה נכון אבל טוב לנו, אני לא רוצה לעשות כלום שיהרוס את זה.

אני מרגיש כאילו אני שיכור, שיכור מהילדה הזאת, כל חלק וחלק ממני מורכב ממנה, כל היום אני חושב רק עליה, דואג לה, זה חשוב לי, היא חשובה לי, אני כבר לא מכיר את עצמי לידה, והאמת שאני בקושי יודע להגיד אם אני בסדר עם הצד הזה בי, הצד היותר רגיש, הצד היותר רגוע שבי, היא תמיד מציתה אותו, וזה כבר לא מעניין אותי, העיקר שאני קרוב אליה, אלוהים אני נשמע כל כך דביק, זה מגעיל אבל גם בסדר באופן מפתיע.

יצאתי מהחדר והלכתי לסטודיו, זאת תהיה דרך נורמלית לשכוח את הבעיות שלי, ככה אני אצטרך לעשות הכל חוץ מלחשוב.
אני יודע שעדיף לספר לה מאשר שהיא תגלה לבד אבל זה אוכל אותי, אני בקושי מתמודד עם עצמי אז איך זה יהיה איתה, אני אשקר לעצמי אם אגיד שאני לא מת לספר לה, אני פשוט יודע שזה לא יהיה טוב, אני יודע שאני יגעיל אותה, ירחיק אותה, אני לא רוצה לעשות את זה זה הדבר האחרון שאני רוצה, אני צריך אותה קרוב אליי, אני באמת חושב שאשתגע אם אאבד אותה.

אחרי שהגעתי לסטודיו רוב הבנות כבר היו שם, ריילי דיברה עם כמה בנות שלא ראיתי שהיא אי פעם דיברה איתן, תשומת ליבה עברה אליי והיא שלחה חיוך קטן ואמיתי, החזרתי לה חיוך ולחייה נהפכו לאדומות רק אם היא הייתה פחות עקשנית, רק אם הייתה מבינה כמה אני שומר עליה, רק אז אולי הכל היה פשוט יותר, אבל גם יש מצב מאוד גדול שאם היא לא הייתה כל כך עקשנית לא היינו פה היום, יש לה חלק מאוד גדול מהגורמים שלנו, ממה המערכת הזאת בנויה, לפעמים אני מאוכזב מעצמי שאני כל כך שונה מאיך שהיא רואה אותי, הלוואי והייתי הנסיך מהאגדות שהיא חולמת עליו, אם רק הייתי פחות אנוכי אולי הייתי יכול לתת לה ללכת, לשחרר אותה, אבל רק המחשבה שהיא תהיה עם מישהו אחר, מישהו שהוא לא אני, גורמת לי להשתגע.