הבלרינה שלי

שלי

**אני ממש ממליצה לשמוע את השיר בזמן קריאת הפרק, תהנו אהובות שלי❤️

נקודת המבט של אנטוניו

אני גמור לגמרי, אמרתי את זה כבר?, כן נראה לי שכן, אני לא בטוח בכלל מתי הילדה הזאת גרמה לי להרגיש נורמלי, אני מרגיש הכל חוץ מנורמלי, אני מרגיש מכור, אובססיבי, הרגליים שלי בקושי עומדות לידה, וזה מוזר, כי בחיים לא הרגשתי את זה, לא לפניה, אני מאוהב באישה הזאת, האישה שלי, היא האור שלי, משהו שנותן לי כוח כל פעם מחדש, להמשיך ללכת, הצחוק שלה הוא הדבר הכי טהור שקיים, האושר שלה הוא שלי.

הייתי מוכן למות בשביל לשמוע את הקול שלה, לאט לאט אני אקלוט שהיא שייכת לי, בדיוק כמו שאני שייך לה, אבל היא, היא זה משהו מיוחד, משהו שהייתי מת לקבל לפני, היא פשוט חלום שהתגשם, איך היא הצליחה לגרום לי לחיות מחדש, העירה מפלצת שהייתה קבורה עמוק בפנים והעיפה אותה הרחק מפה, נתנה לי את החופש שהגיע לי, אני בחיים לא אפסיק להודות לה על זה, היא הצילה אותי מעצמי, מהחיים האלו, לפני שהיא הגיעה הייתי כל כך קרוב ללוותר אבל אז הקרן אור שלה נכנס לחיים שלי, והמיסה את חומות הקרח שנבנו סביב הלב שלי.

ידינו שלובות זו בזו שאנחנו מטיילים ברחובות העיירה, בעיקר איפה שכל חנויות הבגדים והאוכל, המרכז הראשי, ידעתי שריילי תואהב את המקום הזה, היא אפילו גרמה לי לאהוב אותו, ללמוד עליו מחדש, כמו תייר שביקר פה בפעם הראשונה, את האמת שזה לא כל כך רחוק מהמציאות, לא הייתי פה שנים, שנים שהכחשתי שהמקום הזה שייך למי שאני, אבל אני חושב שהגיע הזמן להפסיק עם המסכות לא עוד, לא לידה, תמיד אשמור על חלק מהלב שלי בכספת, שמור בשקט, אבל כרגע אתן לה את כל מה שאני יכול, אפילו מעבר, כל חלק קטן שיש לי לתת לה אתן, כי היא הכל, והיא אפילו יותר ממה שנקרא מספיק.

״אולי תשים כבר את החולצה שלך?״ היא רוטנת ונועצת בי את העיניים המבריקות שלה, אלוהים וואו, היא משהו אחר, ״למה, את מקנאה?״ אני מחזיר לה ומלקק את שפתיי, הלכנו מהים כבר מלפני כמה שעות טובות אבל החלטתי להישאר בבגד הים בגלל החום הלא נגמר שיש במקום הזה, היא נאנחת ומגלגלת לי עיניים, ברור שהיא מקנאה, אני הייתי מקנא אם היא הייתה הולכת עם בגד ים, אני מעדיף למות מאשר לראות את המבטים של שאר הגברים שכמעט מתנפלים עליה שהיא עם בגדים, אני עוצר והיא נאלצת לעצור גם היא, ״אני לא מקנאה״ היא מנסה לשכנע אותי אבל אני לא כל כך קונה את זה, ״באמת!״ היא ממשיכה להכחיש, ואני מרים את גבותיי, ״ילדונת-״ אני מחייך והיא נאנחת, ״בסדר, אבל אם הבנות פה לא היו נראות כאילו הן באות לטרוף אותך אולי לא הייתי מקנאה״ היא לוחשת לעצמה אבל אני מרגיש את האושר מתפשט בחזי, לחייה נצבעות באדום בוהק, שיערה זוהר באור השמש ופרוע מעט מהים, היא יפהפייה, הדבר הכי יפה שאי פעם ראיתי.