הבלרינה שלי

המסע רק מתחיל

״ריילי תרדי למטה את תאחרי את הטיסה!״ אמא שלי צעקה מלמטה, ״רק עוד רגע אמא!״ החזרתי לה וסגרתי את המזוודה, הלחץ וההתרגשות רק גוברים, חיכיתי לרגע הזה כל חיי, כל רגע ורגע בקריירה שלי רציתי להגיע לשם, ולפני כמה חודשים זה קרה, קיבלתי את המכתב שמאשר שהתקבלתי, התקבלתי לבית ספר חלומותיי, ג'וליארד, אחריי הרבה כישלונות הצלחתי, לא הייתי מגיעה לאיפה שאני היום בלי המשפחה שלי, בלי אמא ואבא שלי שלא הפסיקו לתמוך ולהיות לצידי, אני כל כך מעריכה אותם על זה, הם יודעים את זה.

ירדתי במדרגות עם המזוודה בידי, אבא שלי ראה אותי ומיד עלה לעזור, ״למה לא קראת לי הייתי מוריד לך את זה״ הוא אמר ונשק לראשי, ״זה בסדר אבא אני יכולתי להסתדר בעצמי״ אמרתי והוא חייך ״בדיוק כמו אמא שלך״ הוא מילמל ואני צחקתי, ״בוקר טוב יפה שלי, יש לך הכל?״ אמא שלי שאלה בזמן שהיא מכינה את ארוחת הבוקר, ״כן״ אמרתי והתיישבתי באי שמול המטבח ״בטוחה?״ היא שאלה והנהנתי, ״יופי מלאך קטן שלי״ אמא אמרה ונשקה ללחי שלי, ״מה קורה אחות קטנה? מתרגשת?״ מתיאו שאל והעיף לי כאפה לראש, ״אאוץ!״ רטנתי, ״מתיאו זוהר אני מבקשת שתשמור את הידיים שלך לעצמך״ אמא שלי דרשה בזמן שהיא הופכת את החביתה, ״טוב אמא״ הוא אמר והתיישב לידי, ״מלשנית״ הוא לחש שרק אני אוכל לשמוע, הוצאתי לו לשון ובתגובה הוא צחק.

״את עושה שטויות רייל?״ אבא נכנס למטבח ושאל אותי ״אני? מה פתאום״ אמרתי והוא גיחך, אבא שלי נצמד לאמי ונשק לה בצווארה, היא ציחקקה והסתובבה בשביל להדביק לו נשיקה לשפתיו, ״אני אוהב אותך מלאך שלי״ אבא שלי אמר ״גם אני טומי״ היא אמרה ונשקה לו שנית, ״אמא ואבא אתם יכולים לעשות את זה אולי במקום אחר?״ אנדרה נכנס למטבח והתיישב ליד מתאו בפרצוף נגעל, ״לא אנחנו לא יכולים, עכשיו תכבד את אמא שלך״ אבא רטן והוא הצמיד את אמא לחזהו.

״טוב טוב, אני לא מתעסק איתך״ הוא מילמל וגרם לכולם לצחוק, ״הנה חמודים שלי בתאבון״ אמא אמרה והגישה לנו צלחת מלאה בחביתה וירקות, ״אני הייתי מחכה עד שהיא תאכל לפני שתגעו באוכל שלה״ אבא לחש לנו ואמא הרביצה לו עם המגבת, ״אח!״ הוא אמר ושיפשף את הראש שלו, ״‏האוכל שלי מאוד טעים, עכשיו תאכלו את זה לפני שלא תאכלו שבוע״ היא איימה ומתיאו ואנדרה הרימו את המזלג במהירות והתחילו לאכול, ״יופי מתוקים״ היא אמרה בסיפוק ודפקה לאבא מבט רצחני.

״למה את לא אוכלת ריילי?״ אבא שאל ואני חייכתי ״סתם אני קצת מתרגשת, לא בא לי כל כך לאכול״ אמרתי ומבטו נהפך למודאג, ״אולי תנסי לאכול רק ביס״ הוא אמר ואני הנדתי בראשי, אבא שלי הביט באמא והיא מיד הבינה, אלוהים הם עושים סיפור ממשהו שלא צריך, ״מלאכית את צריכה קצת כוח בשביל לרקוד״ היא אמרה ואני לקחתי את המזלג ואכלתי חתיכת חביתה, ״הנה, בסדר?״ שאלתי והם שתקו בדאגה, ״אמא הכל בסדר באמת״ הרגעתי אותה והיא חייכה בחמימות.

״יאללה אני צריכה כבר לצאת״ אמרתי וכל המבטים הופנו אליי, ״האמת ריילי חשבנו שאולי אנחנו נסיע אותך כדי שנוכל להיפרד״ אמא אמרה והלב שלי נשבר, זה באמת קורה?, ״אוקיי אבל חייבים לצאת עכשיו כדי שאני אספיק לטיסה״ אמרתי ואמא שלי חייכה והנהנה, ״יאללה טומי אתה נוהג״ אמא אמרה ואבא נאנח ״תמיד מנצלת אותי אה?״ הוא שאל והיא הנהנה, ״ממזרה קטנה״ הוא מילמל ולקח את המזוודה שלי, אנדרה ומתיאו נכנסו למושב האחורי בריצה מה שגרם לי לצחקק, אבא הכניס את המזוודה לבגאז׳, אמא נכנסה למושב שליד אבא ואני נדחפתי לתוך המושב האחורי ליד אנדרה, ״אני אתגעגע אלייך״ אנדרה אמר ודמעה ירדה מעיניי, ״אפשר לדבר על זה רק שנגיע לשם אני לא רוצה לבכות עכשיו״ אמא יבבה ואנדרה חייך והנהן, ״אני אוהב אותך״ הוא לחש לי ״גם אני״ אמרתי לו.