הבלרינה שלי

מכור

**אני ממש ממליצה לשמוע את השיר בזמן קריאת הפרק, תהנו אהובות שלי❤️

נקודת המבט של אנטוניו

השיעור הסתיים, כל סוף יהיה לי רגע איתה לבד, להחזיק אותה ולא לדפוק חשבון, בחיים שלי לא חשבתי שאחכה לזה, הילדה הזאת, הילדה הזאת מרככת אותו אבל לא אכפת לי, שתדרוך עליי כמה שהיא רוצה, אני כבר הפסדתי בקרב הזה, אבל למרות שהפסדתי זה מרגיש כאילו זכיתי בפרס הכי שווה שאי פעם יכולתי לבקש, אני לא מאמין שאני אומר את זה אבל היא גרמה לי ליפול, להתמכר אליה, להתמכר לריח שלה, לקול שלה, אליה, כל דבר קטן בה, אני פאקינג מכור אליה, מטורף עליה.

היא הביטה בי ארוכות בזמן שכל שאר הרקדניות מיהרו לצאת להתקלח, רוני תפסה אותה וניסתה לגרום לה ללכת אבל היא דיברה איתה על משהו בערך דקה וגרמה לה לעזוב אותה לבד, אחרי כמה דקות החדר היה ריק, רק ריילי, ריילי ואני, בדיוק כמו שרציתי, היא עמדה בערך ליד דלת הכניסה והיה נראה כאילו היא חושבת על משהו, החלטתי שאם אני לא מתקרב אליה בשניות הקרובות אני עומד להשתגע, התקרבתי אליה ואחרי שהיא חזרה לעצמה היא התקרבה גם היא, נעמדנו אחד מול השניה והבאנו זה בזו, אני לא יכול להוריד ממנה את העיניים, היא סוחפת, לוקחת אותי לתוך המסע שלה אפילו בלי שרציתי, אבל זה פאקינג שווה כל רגע.

אני יודע שאני לא אמור לעשות כלום, בינתיים, אם יכנסו הלך על שנינו, פתחתי את זרועותיי וקירבתי אותה לחיבוק ארוך, קברתי את אפי בשיערה ונשמתי עמוק, ריח של וניל נדף ממנה וגרם לי לרצות להעלם בתוך השיער היפה שלה, לטעום עוד ממנה, מהשפתיים שלה, מכל חלק בגוף היפה הזה, לעזאזל על מה אני חושב? אני חייב לשלוט בעצמי, אחרת אני עומד להתפוצץ, בכל מובן, ״לעזאזל עם החוקים״ מילמלתי והרחקתי את ראשי משיערה, הצמדתי את שפתינו והיא נאנחה באושר, עיניה ריפרפו אבל אז היא נרגעה והגיבה לנשיקה, כל נשיקה איתה היא כמו סם שונה, היא כמו סוג אחר של התמכרות, כל פעם שאני חושב שהגענו לשיא אני מגלה עוד קצת.

היא התנתקה מהנשיקה אבל נשארה קרוב מספיק בשביל שארגיש את בל פיה החם והמתוק, לעזאזל זה עינוי, עינוי לעמוד לידה ככה קרוב ולא להשאיר את שפתיי על שלה, ״חשבתי שאסור לנו עכשיו״ היא לחשה בזמן שהיא מתנשפת, ״לא פאקינג אכפת לי״ אמרתי לה ונישקתי את שפתיה נשיקה מהירה, היא ציחקקה וגרמה לחיוך לעלות על פניי, ״אתה לפעמיים חושב על זה מה יקרה אם יום אחד יגלו?״ היא שאלה והאמת שלא ציפיתי לשאלה כזאת, זה היה כל כך רנדומלי אבל גם גרם לי למציאות להכות בי,שוב, ״לא, אני לא צריך, לא יגלו״ אמרתי בהחלטיות והיא הנהנה בהיסוס, האמת שאני אפילו לא בטוח מה נכון ומה לא נכון כבר, אני לפעמיים מרגיש כאילו הכל סתם שקר אחד גדול, אבל שאני קם בבוקר, שאני מריח אותה, רואה אותה, זה גורם לי להיזכר שזה כן קרה, זה קורה, ואני לא הולך לוותר על זה בכזאת קלות.