הבלרינה שלי

זה מבאס

**אני ממש ממליצה לשמוע את השיר בזמן קריאת הפרק, תהנו אהובות שלי❤️

״את נראת קצת מבואסת, את בסדר?״ רוני שאלה בזמן שנכנסנו למסעדה, ״כן״ אמרתי ״קחי את הכסף בחזרה, אני לא אצטרך אותו יותר״ אמרתי ונאנחתי, הושטתי לה את הכסף והיא כיווצה את גבותיה ולקחה אותו, ״רייל תצאי מהבאסה, זאת סתם גרוטאה״ היא אמרה והרגשתי את הזעם מבעבע בדמי, אני לא יכולה להוציא את הכעס והתסכול שלי על רוני, זה לא מגיע לה, אבל זאת ממש לא סתם גרוטאה, היא מיוחדת.
התיישבנו בשולחן בחוץ, השמש ליטפה את עורי, מזג האוויר נעים, ממש היום המושלם, אבל אני לא מרגישה ככה.

מלצרית ניגשה אלינו והגישה לנו תפריטים, ״אני לא כל כך רעבה האמת״ אמרתי ורוני הביטה בי כאילו השתגעתי, ״את לא נורמלית נכון? לא אכלת כלום כל היום ואחרי האימון של אנטוניו אני לא יודעת איך את לא אוכלת את עצמך כבר״ רוני אמרה עם מעט דאגה, ״אני בסדר רון רון, פשוט אין לי תאבון״ אמרתי וזה היה קצת שקר, אני רעבה, האמת גוועת, אבל אין לי חשק לאכול עכשיו, או בכללי, אני אנשנש משהו בערב, כרגע המוח שלי עסוק ביותר מדי דברים אחרים, אולי פחות חשובים אבל אני לא יכולה להפסיק לחשוב על הקופסת הנגינה, לעזאזל זה מבאס.

רוני הזמינה את האוכל שלה ואני הזמנתי קפה קר, אני חושבת שאני פשוט צריכה לשכוח מזה, זה היה טיפשי לבזבז על זבל כסף, אולי רוני צודקת אלו סתם גרוטאות, אבל זה מבאס, אני לא אשקר, ״אני מצטערת רייל״ רוני אמרה בשקט ״למה רון רון?, לא עשית שום דבר רע, עזבי אותי, אני בסדר״ אמרתי והתחלתי להרגיש רע שגרמתי לה לחשוב שזה באשמתה, ״סתם פשוט את-״ היא התחילה לומר ״לא, תפסיקי, זה בסדר״ אמרתי והיא הנהנה, ״אני אוהבת אותך״ היא אמרה ״גם אני״ אמרתי וחייכתי אליה, ״בבקשה, ארוחת בוקר וקפה קר״ המלצרית אמרה והניחה מול רוני את האוכל שלה ומולי את הקפה, הנהנתי אליה כהוקרת תודה והיא הנהנה בחזרה והלכה.

אני ורוני ישבנו בערך שעה במסעדה ודיברנו, כל סוף התחלתי להרגיש טעימה מהחיים שלי פה, זה הרגיש רגיל, חלק מהשגרה שלי, אני לא הייתי צריכה להיתקע על הקופסא הטיפשית הזאת, זה היה כל כך ילדותי וחסר משמעות, אני נהנת, אני באמת נהנת פה, אפילו יותר מהארץ, הכרתי פה חברה אמיתית, אני יוצאת, נהנת, לומדת, צוחקת, בוכה, חיה, אני חיה את החיים, מה שלא יצא לי לעשות בארץ, הייתי כל כך תקועה בלקבל ציונים טובים, בללמוד, להשקיע, ששכחתי את עצמי, שכחתי מה אני אוהבת לעשות, שכחתי מי אני באמת, אני שמחה שהלכתי לפה, אני זוכה להכיר צדדים שלא ראיתי בעצמי לפני, זה פשוט מושלם, לא יכול להיות טוב יותר.

״כדאי שנחזור כבר מתחיל להחשיך״ אמרתי ורוני הנהנה, שילמנו על האוכל ויצאנו משם, נכנסנו למכונית ורוני נסעה, אחרי כמה דקות הגענו בחזרה לקמפוס ויצאנו מהמכונית, נכנסנו למבנה של בית הספר והלכנו לחדר, רוני התקדמה לפניי והרגשתי כאילו אני צריכה רגע לעצמי, עצרתי במקומי, ״רגע רוני״ קראתי לה והיא נעצרה והביטה לאחור לעברי, ״אני חושבת שאני אעשה סיבוב קטן לפני שאלך לישון״ אמרתי והיא הנהנה ״אם את צריכה משהו תקראי לי, אוקיי?״ היא שאלה ואני חייכתי והנהנתי, הסתובבתי בחזרה לכניסה והמשכתי בלי להביט לאחור.