הבלרינה שלי

היא הדבר הכי מסובך אבל הכי יפה

**אני ממש ממליצה לשמוע את השיר בזמן קריאת הפרק, תהנו אהובות שלי❤️

נקודת המבט של אנטוניו- בונוס

כפות ידיים קרירות מעירות אותי, מגע רך על לחיי, עיניי נפתחות בבהלה, פאק, הראש שלי פועם בכאבים, האור חזק מדי, הכל חזק מדי, כל תחושה שקיימת לי בתוך הגוף, פניה נגלות אליי, הן עצובות, מבולבלות, כועסות, הריצפה מלאה בזכוכיות, דם קרוש שכבר התייבש נמצא על כף ידי הימנית, הלב שלי הולם בחזי בפראות, קשה לי לנשום, רגעים בודדים של פאניקה, אני מנסה להירגע לפני שאני מתחיל לדבר, לעזאזל זה מפחיד.

״תתרחקי ילדונת, אני לא רוצה שתפצעי״ קולי עמוק וצרוד מהשינה, מהעייפות, ״אתה- אתה ישנת פה כל הלילה?״ קולה חלש, אבל היא מתרחקת מהזכוכיות ונעמדת אני עוצם את עיניי ביאוש, מתרומם ומשעין את ראשי על הקיר הקשה, אני מהנהן בלי שום כוח לדבר, הגוף שלי כואב מהצורך אליה, מהצורך להחזיק אותה שוב, לישון קרוב אליה, אני עשיתי את זה לעצמי, אבל לא יכולתי, אתמול היה סיוט, אתמול אני נאלצתי להתמודד עם החיים שלי מול העיניים, כאוס מוחלט, לא רציתי להפוך הכל לגרוע יותר, היא הייתה צריכה לנוח ואני הייתי צריך רעש, הייתי צריך להוציא הכל.

אני פוקח את עיניי ומרים את מבטי אליה, טעות, הטעות הכי גדולה שלי, דמעות יורדות מעיניה האדומות, וזה הורג אותי מבפנים, לא, לא עוד דמעות, לא בחיים, לא עכשיו, היא מתקרבת אליי ומתכופפות לידי, אני נושך את הלשון שלי בשביל לעצור את עצמי מלהרחיק אותה, אני צריך אותה, והיא צריכה אותי, גם אם אני אצטרך לשכב על כל הזכוכיות בשביל שלא תפצע אעשה את זה, היא מתיישבת על ירכיי, חולצת הטריקו שכנראה שייכת לי מתרוממת ומעניקה לי מראה ברור לעורה החשוף, אני נושם עמוק והיא מניחה את כפות ידיה על לחיי שוב, הלב שלי מחסיר פעימה, כמעט מפסיק, אגודלה זז בעדינות שמרגיעה, אני מרים את כף ידי הכואבת ועוטף את שלה, עיניה מביטות לעיניי, נושמות אותי, שומרות אותי, אלוהים אני אמות מהילדה הזאת, הכל מרגיש כמו רגע מהסוף, אבל זה ההפך, בדיוק ההפך.

עיניה עוזבות את שלי, עוברות לכף ידי, פניה מתעוותות, העיניים שלה עוד נוצצות, אני מכווץ את גבותיי ומעביר גם אני את מבטי, אוי פאק, זה גרוע, היד שלי עדיין מלוכלכת מהדם, היא נפוחה ואדומה, גוונים של סגול וכחול צובעים אותה, אני מסיר את כף ידי מידה, ״זה בסדר ילדונת, זה לא כזה נורא״ אני מנסה להרגיע אבל שנינו יודעים שזה שקר, זה חתיכת פצע מגעיל, ״זה מזעזע״ היא עונה בהלם, עיניים פעורות, החזה שלה יורד ועולה במהירות, ״תודה זה עוזר מאוד, גם אני אוהב אותך״ הציניות נוטפת מקולי, לחייה מאדימות ואני מחייך, האווירה מקלילה, היא נושמת עמוק וחיוך קטן מתפשט על שפתיה, אני אוהב אותה ברמות, אני מאוהב בה עד מעל הראש שלי, הילדה הזאת היא שלי.