הבלרינה שלי

המשחק הזה

**אני ממש ממליצה לשמוע את השיר בזמן קריאת הפרק, תהנו אהובות שלי❤️

השעות עוברות יותר מדי לאט, היום השיעור של אנטוניו נמשך למשך שעות ארוכות שהרגישו כמו נצח, שנאתי כל רגע, המתח בנינו היה מורגש, זה כאילו שנינו מנסים לשכוח מזה אבל פשוט לא יכולים, זה נוראי, אני רק חיכיתי שהשעות יעברו, שאני לא אצטרך לעמוד מולו יותר, במזל הצלחתי לשלוט בעצמי ששמעתי את קולו הקר, למרות הרעד שהעביר בי, הכל הלך יחסית חלק, אני מקווה שככה זה ימשיך אחרת אני ישתגע, אני לא יודעת אם אוכל לשרוד במשחק הזה במשך כל כך הרבה זמן, אבל ככה גדלתי, אני למדתי לא לוותר, להילחם אם צריך, להשיג את מה שאני רוצה, וזה מה שיקרה.

לפעמיים אני מרגישה שאני משתגעת, לפעמים זה פשוט בלתי ניתן לתפיסה, כל פעם שאני רואה אותו, אני רואה את הפרצוף הקר שלו וחושבת לעצמי אם יש סיכוי, סיכוי קטן שהוא לא שיקר לי, שהוא באמת עשה את זה כי הוא רצה, אבל אני מיד מנסה לשכוח כל זכר למחשבה הזאת, כי זה פשוט לא אפשרי, בשום צורה, למרות שאני מאמינה שהוא לא כמו שהוא מנסה להיראות, הוא אחר, אבל לפעמים אני סקרנית מדי, לפעמים כדאי לי להיזהר יותר לידו, או ליד כל אחד שדומה לו, כי אני נוטה לחפש במקומות שאסור לי ובסוף להיפגע.

אבל ככה אני, אני לא יכולה להיות רגילה, ללכת לפי הזרם, זה כל כך מעצבן וחסר משמעות, אני פשוט מרגישה כאילו אני יכולה לעשות כל כך הרבה יותר מרק לעמוד ולבהות בו, אני מרגישה שיש סיפור גדול יותר מאחוריו, אני יודעת שזה ככה, אני פשוט רוצה לגלות, אני כל כך סקרנית, זה כבר הורג אותי, אני רוצה להתנגד לעצמי אבל זה פשוט בלתי אפשרי, אני אפילו מפסידה לעצמי, אבל לא היום, היום אני הולכת לשכוח מהכל, להתרכז רק בעצמי, להפסיק להעסיק את המוח שלי במשהו שלא שווה את זה.

הלכתי למלתחות והתקלחתי, אחרי שהתקלחתי נכנסתי לחדר והתחלתי להתארגן, מאז שרוני אמרה שהיא רוצה שנצא אני לא מפסיקה לחשוב על זה, זה בדיוק מה שאני צריכה, הסחת דעת, מהכל, הסחת דעת מכל השטויות, זה בדיוק הדרך.
בחרתי לעצמי שמלה פירוחנית שחורה עם רצועות דקות ומחשוף בצורת לב, היא מגיעה כמעט עד לריצפה ויש לה שסע יחסית עמוק בצד שמאל, היא כל כך יפה ומחמיאה, בין השמלות האהובות עליי, התאפרתי ממש קצת, שמתי קונסילר, סומק, מסקרה ושפתון שקוף, סידרתי את השיער החום והמעט גלי שלי ונתתי לו לגלוש על כתפיי, ״יאללה את מוכנה?״ רוני שאלה שהתפרצה לחדר, ״כן נראה לי״ אמרתי, היא לבשה אוברול שגדול ממדותיה וגופיה לבנה, שיערה הזהוב אסוף בגולגול נמוך שמחמיא לה ברמות.

״כוסית על״ היא אמרה וסרקה את השמלה שלבשתי, ״מי שמדברת״ אמרתי וחייכתי אליה, ״נו בואי כבר״ רוני התלוננה, ״רגע״ אמרתי וסרקתי את עצמי שנית במראה ״יאללה״ אמרתי והתקדמתי לכיוון דלת החדר שרוני אחריי, יצאנו שתינו ונכנסנו למכונית שלה, היא התחילה לנהוג לכיוון המרכז הקניות הענקי שיש שם, אני בקושי מכירה פה כלום, אז כרגע רוני אחראית, למרות שאיתה אי אפשר להיות בטוחה, תמיד צריך לשים עליה עין, היא משוגעת יותר ממני, ״היי אולי תזהרי״ אמרתי בזמן שהיא נדחפת לכביש הראשי ועוקפת מכוניות, ״אולי תפסיקי לדאוג״ היא התלוננה ״אני לא יכולה להפסיק לדאוג שאת על ההגה״ ‏אמרתי והיא הזעיפה את פניה, ״טוב שתקי את אוהבת אותי״ היא אמרה ולא היה לי איך להחזיר לה, לעזאזל איתה, היא צודקת.