הבלרינה שלי

התאריך הזה

**אני ממש ממליצה לשמוע את השיר בזמן קריאת הפרק, תהנו אהובות שלי❤️

⚠️בפרק הזה התוכן קצת קשה ועצוב יותר מבדרך כלל, זה כולל זיכרונות, התאבדות, ורגיש בטירוף, אולי זה יכול לעורר טריגר או שהפרק יהיה קצת כבד, בבקשה תעשו את השיקולים שלכן אם לקרוא או לא, חוץ מזה תהנו!!
(אם מישהי רוצה לדבר איתי על משהו שדומה לזה אני רוצה שתדעו שאתן לא לבד, אני פה לכל דבר שרק תרצו❤️)⚠️
—————————————————————————

נקודת המבט של אנטוניו

הקור, קור נוראי תוקף אותי שהאוויר של השעות המוקדמות של הבוקר פוגש את עורי, אני בדרך כלל נמנעתי מלצאת מהחדר ולהגיע למקום הזה, אבל הייתי חייב, משהו בלתי ניתן להסבר הכריח אותי להגיע לפה, אני יושב על הדק של המזח, רגליי היחפות נוגעות במים הקרירים, המקום הזה מרגיש בטוח יותר מהקמפוס, הראתי את המקום הזה למישהי אחת, בדייט הראשון שלנו, אני לא יודע למה הרגשתי דחף בלתי מוסבר לעשות את זה אבל כנראה שידעתי כבר מאז, ידעתי שהיא חלק בלתי נפרד ממי שאני.

תחושה ריקה עוטפת אותי, עצב, לא הרגשתי ככה הרבה זמן, מאז היום שבו לינדה נפטרה, מאז התאריך הזה, לא הרגשתי תחושה כזאת של אובדן מאז אותו היום שנאלצתי להחזיק את הגוף הקר וחסר החיים שלה, להילחם על הנשימות האחרונות שלה, לגעת בלחייה החיוורות ולתת נשיקה אחת אחרונה בשפתיה הקרות ועם צבע ורוד בהיר של אהבת חיי, לפחות אז חשבתי שהיא הייתה אהבת חיי, עם האהבה תמיד יש אובדן, נפשי, או פיזי, בגלל זה אני מתחיל לפקפק יותר ויותר בהחלטות המטופשות שלי.

למה אני חייב להיות עקשן ולהיתקע על זה, אני לפעמים מנסה להבין מה הדרך הנכונה, האם להיסגר בפניה יהיה הדבר הכי טוב לעשות?, לתת לה את הלב שלי אני כבר לא אוכל, מפני שהוא כבר שלה, הוא נשם בשבילה, פעם בשבילה, חיכה לה, יש לה את כולי, ולעולם לא אתנגד לזה, השאלה הכי טובה היא איך אוכל לרפא את הנפש הקרועה שלי, היא תוכל להתמודד עם הצלקות הישנות שנפתחו?, היא תישאר גם שקשה ותפסיק לברוח כמו שעשתה?, או שהיא תבחר בדרך הקשה, זה היה מבחן, הכל, כל רגע שעברנו חישל אותנו ולימד אותנו להתמודד איתו, רק שהפעם היא פישלה, שנינו פישלנו, לפחות ככה נוכל להודות בזה ולתקן את זה, אני רוצה לראות אותה לדעת עד כמה זה באמת חשוב לה, האם היא מוכנה לעבוד קשה בשביל להגיע אליי, לתקן אותי, למצוא תרופה למחלה שלא נגמרת, המחלה הסופנית שהורגת אותי מבפנים, אני חושב ששווה לנסות אבל לעולם לא בטוח שנצליח, יכול להיות שהכל יכשל, יכול להיות שניפול ולא נוכל לחבר את החתיכות שוב.