הבלרינה שלי

האיזון המושלם

**אני ממש ממליצה לשמוע את השיר בזמן קריאת הפרק, תהנו אהובות שלי❤️

נקודת המבט של אנטוניו

בוקר, הבוקר הגיע, אתמול היה אינטנסיבי, כל רגע שסיפרתי לה וראיתי את הפנים שלה הלב שלי נשבר יותר, לא דיברתי על זה אף פעם, היא הייתה הבן אדם היחיד שסיפרתי לו, אני יכול להודות שאפילו אני עדיין לא קלטתי מה קרה, בחרתי בדרך הקלה, פשוט הכחשתי.
זאת הייתה חתיכת טעות, כי עכשיו אני צריך להתמודד עם ההשלכות, משום מה ריילי לא התרחקה ששמעה על לינדה, היא לא כעסה או ריחמה עליי, היא נשארה, העיניים שלה הקרינו לי משהו כל כך חם ואמיתי, משהו שמתאים רק לה.

הייחודיות שלה משכה אותי מההתחלה, גרמה לי לפעור את פי ולחכות לראות עוד חלק ממנה, היא חשפה בפניי את כל חייה, פתחה את זרועותיה בשבילי, גרמה לי לסמוך עליה, לתת לה להיכנס לשכבות והחומות שלי, אני מעריך אותה יותר ממה שהיא יכולה אפילו לתאר, העובדה שהיא לא ויתרה עליי, תפסה אותי ושמרה אותי קרוב אליה. ‏

אני לא מתנגד לזה יותר, אני יודע שזה מסובך אבל שום דבר לא פשוט בנינו, אני מוכן להגן עליה בחיי, אקריב כל חלק וחלק בגופי לפני שפצע קטן יגיע אל עורה החלק והמושלם.
אני מרגיש צורך לשמור עליה, לדאוג לה, כי אין לה עוד מישהו חוץ ממני ורוני פה, אני מוכן לעשות הכל בשבילה, ללכת דרך המים והאש, כי אני יודע שהיא תחזיר לי את אותו היחס בדיוק, כי היא לא פועלת לפי האגו היא פועלת לפי הלב, וזה מה שאני הכי נמשך אליה, הטוב שלה, האושר, החיוך.

היא עדיין ישנה על גופי ומתכרבלת, ידיי נכרכו באופן רכושני וטבעי סביב גופה הקטן וכיסיתי אותה בחום גופי, הרכנתי את ראשי ונשקתי לראשה, הזזתי חתיכת שיער שהסתירה את פניה הרגועות ושקעתי בתוך הפנים המהממות שלה, לעזאזל אני נשבע שבסופו של דבר היא תהרוג אותי, היא תהרוג אותי בעזרת מבט אחד, ולא אכפת לי, כי אם למות אז לפחות ככה.

היא התפתלה במקומה מדגדוג הזיפים שעל פניי ואני ציחקקתי והתענגתי על ריחה, ״אתה יודע שזה כבר נחשב לאובססיה?״ היא שאלה בעייפות עם עיניים סגורות, היא ערה?, ״לא אכפת לי, גם אם זה אומר שאני הבן אדם הכי אובססיבי בעולם הזה כל עוד אני זוכה להרגיש אותך קרובה אליי״ אמרתי והיא רעדה ממילותיי וחייכה, ״טוב זה לא כאילו אני מתכננת ללכת בזמן הקרוב אז אתה תזכה להרגיש אותי עוד הרבה, אובססיבי שלי״ היא לחשה וטמנה את ראשה בשקע צווארי, כן, אני בטוח שהיא תגרום למוות שלי.

הידקתי את אחיזתי סביב מותנה והיא נאנחה ונרגעה, אני יכול להישאר במיטה הזאת לנצח, ככה, לא לזוז ימים שלמים, פשוט להישאר ככה, אבל זה ברור שזה לא יכול לקרות, לא משנה כמה הייתי רוצה, אני יודע שכדאי שאתחיל להתארגן כי עוד מעט אצטרך ללכת ללמד, מה שלא יהיה כל כך פשוט שהיא נמצאת שם.