הבלרינה שלי

לעזאזל

**אני ממש ממליצה לשמוע את השיר בזמן קריאת הפרק, תהנו אהובות שלי❤️

נקודת המבט של אנטוניו

לעזאזל, לעזאזל, לעזאזל, למה אני עד כדי כך טיפש, למה אני חייב להתנהג ככה, למה אני פשוט לא מצליח לשמור על הידיים שלי לעצמי, אני הרסתי לעצמי הכל, היא הייתה יכולה ללכת, היא הולכת, זה בדיוק מה שרציתי, אז למה אני לא מפסיק להתחרט, למה אני לא מפסיק לחשוב על כמה אני טיפש, למה היא לא יוצאת לי מהראש, למה אני מרגיש כאילו איבדתי משהו, מה עובר עליי, למה נתתי לה להסתכל עליי, למה נתתי לה את האפשרות לגלות אותי, לגלות מי שאני, למה?

נכנסתי לחדר שלי בעצבים וטרקתי את הדלת מאחוריי במהירות, העברתי את ידי בשיערי וניסיתי להפסיק את המחשבות שרצות בראשי, את המחשבות שאני רוצה להעלים, למה קשה לי לנתק הכל, למה זה פאקינג קשה, אני תמיד עושה את זה, אז למה דווקא עכשיו אני לא מצליח, לעזאזל איתי, נשמתי נשימה עמוקה ורועדת, נשימה מלאת עצבים שאני לא יודע מה לעשות איתם, אני כועס על כל העולם, אני כועס על המשפחה שלי, אני כועס עליה, אני כועס על הבית ספר הזה, אני כועס על כל רגש מזויין, אני כועס על עצמי, אני שונא את זה, שונא את זה, אני מרגיש כל כך חלש, כמו נקבה מטומטמת, אני מרגיש שונה, למה? למה אני לא יכול לענות לעצמי?, אני שונא את עצמי.

אני מפספס משהו? אני מרגיש צורך ענקי להתנצל, אני לא התנצלתי מעולם בפני מישהו, ובטח ובטח שלא כלפיה, אני לא מאפשר לעצמי להיפתח ליד אנשים, לא לתת להם לראות את הצד הפגוע שבי, זה רק לטובה, אם הם יחשפו לאפלה שבי, לחלקים הרקובים הם לא ירצו להיות לידי לעולם, אני בטוח, אני יודע, העבר שלי לימד אותי, אני לא צריך לחזור על מה שהיה, אני לא צריך לתת לכולם להיכנס, ואני שונא את זה שהיא מצליחה, שאני נשבר לידה, שאני שונה לידה, היא לא אמורה להיות כלום בשבילי, אני לא מבין למה היא כן, למה היא חלק משמעותי מהיום שלי?

היא פוחדת ממני, היא אמרה את זה, זה מה שרציתי, רציתי שהיא תתרחק ממני, רציתי שהיא תלך אבל עכשיו אני מרגיש כמו חתיכת חרא, אני הרמתי עליה יד, זאת הייתה הטעות הכי גדולה שאי פעם עשיתי, לעולם לא הייתי רוצה לפגוע בה, לא חונכתי ככה, נשבעתי שאהיה שונה מהעבר שלי, שאתרחק מכל הרע, שלא אפגע באיש פיזית, ונשברתי, אני אפילו לא יודע למה, פשוט ברגע שראיתי אותה הרגשתי את האש והזעם בגופי, אפילו לא בגללה, זה היה בגלל הסטודנטים החצופים והחרמנים ששרקו לה, לעזאזל אני משתגעת לגמרי, אני יוצא מדעתי, מה עובר עליי, אני חייב להתאפס.

מעולם לא חשבתי שאתחרט על משהו בחיי, מעולם לא חשתי את התחושה הזאת, אבל זה קורה, זה קורה עכשיו, ממש ברגעים אלו, אני האמת סתם פחדן מזויין, אני כל כך פוחד ממה שאני מרגיש, מהעובדה שהיא יכולה לראות אותי, או לפחות חושבת שהיא יכולה, היא טועה, בגלל זה אני רוצה להרחיק אותה, אני רוצה להרחיק אותה מכל הזוהמה שלי, מכל הריקבון שלי, אני מפחד לפגוע באנשים, כי במשך כל כך הרבה זמן ברחתי מעצמי, ברחתי מהשדים שלי, ברחתי מהעבר, פוחד כל כך להסתכל לאחור, כי אני יודע שזה יהיה טעות, ואני שונא לטעות, שונא.