הבלרינה שלי

סליחה

**אני ממש ממליצה לשמוע את השיר בזמן קריאת הפרק, תהנו אהבות שלי❤️

יום אחד עבר, ואתמול היה קשוח, הכל הרגיש כל כך רע, הכל התחיל לקרוס עליי, ריאותיי נסגרו ומנעו ממני לנשום, והרגשתי כל כך חסרת מנוחה, אני פשוט הייתי צריכה רגע, אני הייתי צריכה רגע להיזכר במי שאני הייתי לפניו, אני צריכה רגע לעכל את כל מה שקרה בנינו ואני צריכה רגע לעכל את כל מה שכבר לא יהיה, וזה קשה, אני לא אשקר, זה גם מפחיד, זה כמו להתחיל מחדש, למחוק הכל ולהיכנס ברגל ימין, ואני לא רוצה לעשות את זה, אבל זה בלתי אפשרי אם לא יהיה לי את התמיכה שלו, זה ברור שהוא לא רוצה לראות אותי אפילו.

שרוני חזרה מהאימון היא ראתה אותי במיטה ובחרה לא ללחוץ, ואלוהים כמה אני אוהבת את הילדה הזאת כי אני באמת לא חושבת שאוכל לספר את הסיפור מבלי להתפרק, היום אני לא יודעת אם אני מרגישה יותר טוב, אני רק יודעת שאני מנסה להתעלם מזה, ואולי ככה זה יגרום לי להרגיש יותר טוב.

השעה כל כך מוקדמת בבוקר, לא יכולתי להירדם אתמול, כל רגע שעצמתי את עיניי הוא הופיע מולי, זרועותיו, קולו, שפתיו, הכל, אני פשוט לא הצלחתי, זה הרגיש כמו עיניו, וזה בהחלט מה שמגיע לי.
מחר בערב אני אמורה לחזור הביתה אבל אני לא מתרגשת לגבי זה, לא כמו שחשבתי שאהיה, זה פתאום נראה כל כך מפחיד לחזור, לעזוב אותו מאחור, לעזוב את הריקוד, אני לא חושבת שאצליח, אבל אני חייבת, בשביל ההורים שלי, בשביל האחים שלי, ובשביל עצמי.

התחלתי כבר לארוז את המזוודות ולקחתי רק דברים חשובים, אני הולכת לשם לשבוע ורוב הדברים שלי עוד שם, מצד אחד אני מתרגשת ומצד האחר אני פשוט רוצה לבכות, אני מנסה לשכוח את זה אבל זה פתאום נראה בלתי אפשרי, איך בן אדם אמור לשכוח חלק כל כך משמעותי מחייו?, איך אני אמורה להמשיך כאילו הכל בסדר?, אני פשוט לא מצליחה להבין את ההיגיון.

אני רק מנסה להאמין, אני מנסה להאמין שהכל יסתדר, הזמן ירפא את הכל, אני בטוחה שהוא יבין אותי, לפחות מקווה, המחשבה שפגעתי בו כואבת יותר מהכל, אני ידעתי בדיוק מה הוא עבר, אני ידעתי את מי הוא איבד, ואני יודעת בדיוק מה עשיתי, וזה לא פייר, זה מרגיש לא פייר כלפיו, עשיתי משהו כל כך רע ולא נכון, לא מעניין אותי התירוצים, זה לא היה בסדר, באותו הלילה אני זוכרת כמה הוא דאג לי, אני זוכרת כמה הוא טיפל בי, הוא היה לצידי מהערב עד הבוקר למרות שלא רציתי לראות אותו, ואני בגדתי בו, אני בגדתי באמון שלו, בביטחון שלו, אני לא הייתי שם בשבילו כמו שהיה בשבילי, וזאת הטעות הכי גדולה שעשיתי.

קמתי מהמיטה אחרי דקות ארוכות והתחלתי להתארגן, אתמול ויתרתי לעצמי, אבל היום זה לא יקרה, אני הולכת להגיע לשם כמו גדולה ולהתאמן כאילו זה היום האחרון שלי, לא משנה כמה כואב לי ההצגה חייבת להמשיך.
לבשתי על גופי את הגרביונים ובגד הגוף, ארגנתי תיק עם נעלי הפויינט וחטיף קטן, שמתי מעל הגרביונים מכנס טרנינג קצר שחור וסווצרט, נעלתי כפכפים ועברתי לשיערי.