הבלרינה שלי

המלתחות

**ממש ממליצה לשמוע את השיר בזמן קריאת הפרק, תהנו אהובות שלי❤️

״את לא נורמלית״ רוני אמרה ואני גילגלתי את עיניי ״מי מתחצף למורה ביום הראשון? ואי את הסתבכת, הסתבכת מאוד, איך את לא משתגעת, את מבינה מי זה, את מבינה מה עשית?-״ היא אמרה במהירות וגרמה לי לפעור את עיניי בהפתעה ״טוב די! אני יודעת מה עשיתי את לא צריכה להזכיר לי״ קטעתי אותה ביאוש והיא הנהנה
״סליחה אני פשוט בשוק, את חתיכת באד ביץ׳ את יודעת את זה?״ היא שאלה ואני גיחכתי ״איזה אומץ יש לך אני עשיתי פיפי בתחתונים ברגע ששמעתי את הקול שלו״ היא אמרה ״את סתומה״ אמרתי והיא הנהנה ״אני יודעת״ היא הסכימה ושתינו צחקנו.

״אבל אחותי עכשיו ברצינות, אני יודעת שלפעמים הוא יכול להיות בלתי נסבל, אבל אל תתני ‏לו להרוס לך את זה, את הגעת לכאן כי את מוכשרת ולא משנה כמה יגידו אחרת״ היא אמרה וחיוך צדדי עלה על שפתיי, ״תודה״ לחשתי וחיבקתי אותה חזק, ״תמיד״ היא לחשה, אחרי כמה דקות התנתקנו מהחיבוק והמשכנו להתקדם לכיוון החדר, גופי מותש, ‏כל שריר כואב לי, אני מזיעה ומסריחה, ביטני מקרקרת ושיערי מפוזר, אני חייבת להתקלח, רצתי לחדר והשארתי את רוני מאחורה, ״היי! המפתח אצלי חתיכת כלבה מפונקת״ היא צעקה וגרמה לי לצחוק, כנראה מקלחת לא תהיה בזמן הקרוב.

אחרי שרוני כל סוף הגיעה היא פתחה את הדלת ושתינו נכנסנו לחדר, לקחתי מגבת ובגדים נוחים להחלפה ויצאתי למקלחת לפני שהיא תעקוף אותי, עיניי עוד שניה נעצמו והרגשתי את העייפות מתפשטת, התהלכתי בעייפות לכיוון המלתחות ונכנסתי, ריח חזק של זיעה ובושם של גברים תקף את אפי וגרם לי לעקם את אפי, לעזאזל מי תשתמש בסבון לגברים זה מסריח.
הלכתי לכיור שבמרכז המלתחות ושטפתי את פניי, התעלמתי מזרם המים החזק שנפסק מאחוריי, ניגבתי את פניי הרטובות במגבת והרגשתי כבר יותר ערנית, שפקחתי את עיניי הבטתי בעצמי במראה הקטנה שתלויה על הקיר ויכולתי לראות דמות גדולה שמתגלה מתוך אדי המים.

פערתי את עיניי ככל שהדמות הלכה ונהפכה לברורה יותר, זה פאקינג אנטוניו, המורה שלי, לעזאזל, ״אהה! פאק מה?״ קפצתי במקומי שראיתי את פלג גופו העליון העירום, קפאתי במקומי והסתובבתי בפחד, משום מה הוא היה נראה רגוע אך מבולבל, מבטו סורק את מבטי המופתע והוא מכווץ את הגבות שלו בבלבול, ״נ.. נראה לי שטעית במלתחות״ גימגמתי וניסיתי לגרום לעיניי להישאר על פניו ולא לרדת לסרוק את גופו המשורטט והמדהים, לא, לא, אני אפילו לא יכולה לחשוב על זה, ריילי תנשמי.

״לא״ הוא קבע בקול קריר ״נראה לי שאת טעית במלתחות״ הוא הצהיר וגרם לנשימות שלי להפוך לכבדות ועמוקות, לא, אין סיכוי שאני טעיתי, אני הייתי עייפה, אני עדיין עייפה, אבל זה לא אומר שטעיתי בזה, אולי זה עוד סתם חלום, בטוח שכן, אני סתם מדמיינת, מחר אני אקום והכל יחזור לקדמותו, זה סתם עוד סיוט מזעזע.
בלעתי את הרוק שעומד בגרוני והרשתי לעצמי להביט בו לשניה, פאקינג טעות, ברגע שעיניי פזלו לגופו השחום והקשיח אני נמסתי.