הבלרינה שלי

גלידת וניל

**אני ממש ממליצה לשמוע את השיר בזמן קריאת הפרק, תהנו אהבות שלי❤️

נקודת המבט של ריילי

שניה אחת, שניה אחת שמפרידה בין האנשים החשובים בחיי, אני עומדת מול דלת ביתי, מול הדלת שמלאה בזיכרונות מדהימים ומתוקים מהילדות שלי, בעוד רגע אני אכנס ואזכה לראות את המשפחה המדהימה שלי, משהו שחיכיתי לו במשך כל כך הרבה זמן, דמיינתי את המפגש הזה כל כך שונה, אבל לגורל היו תוכניות אחרות, והנה אני פה, השעה היא חמש אחר הצהריים ואני גמורה מעייפות אבל גם חסרת סבלנות ונרגשת לפגוש אותם.
‏
הרמתי את ידי באוויר ונשמתי נשימה עמוקה, הצמדתי את כף ידי המהודקת בצורת אגרוף לדלת ודפקתי פעמיים, אבל שקט, לא הייתה שום תגובה, אז עברתי לידית וניסיתי לפתוח, למזלי הדלת לא הייתה נעולה ונכנסתי, גל ריח מוכר וחם עטף את אפי, דמעות עלו לעיניי שהבטתי סביבי, הבית כל כך חם, חי, נושם, זאת תחושה שלעולם לא אצליח לשחזר, זה משהו שהוא נדיר, על הקירות יש תמונות משפחתיות, של כולם, וחלק מהתמונות הם מהחתונה של אבא ואמא, המבט שיש להם בעיניים זה מסוג המבטים המיוחדים, מסוג המבטים שכל כך אמיתיים, כאילו רק הם קיימים בעולם, כאילו שניהם חיים בחלום.

חיוך קטן עולה על שפתיי וחזי מתמלא באושר מוכר, הבן אדם הראשון שאני רואה זה את אנדרה, הוא יורד במדרגות עם מבטו על הריצפה, ״אמא מה יש לאכול?״ הוא צעק וקולו הדהד בכל הבית, אני גיחכתי שמן קטן, ״זה היחס שאתה נותן לאחותך הגדולה אחרי שלא ראית אותה כל כך הרבה זמן?״ שאלתי והוא קפא במקומו והפסיק לרדת, הוא הרים את עיניו אליי ופער אותם בהלם, ״רייל!״ הוא אמר בהתרגשות ורץ במורד במדרגות עד שהתנגש בגופי בחוזקה, הוא עטף אותי בזרועותיו ואחז בי חזק, הגבתי לו באותו הצורה ונשמתי את ריחו, ״הלכתי רק לכמה חודשים וכבר הספקת לעקוף אותי בגובה?״ שאלתי אותו וציחקקתי לכתפו, ״זה לא שיש לי כל כך עם מה להתחרות״ הוא אמר בטון עוקצני ואני צבטתי את אוזנו, הוא התעלם וחיזק את אחיזתו, הוא צודק, אני לא כזאת גבוה אבל אני גם לא כזאת נמוכה, זה שהוא כבר 1.80 זאת לא חוכמה.

אחרי כמה דקות התנתקנו מהחיבוק והוא הוביל אותי לכיוון המטבח, השארתי את המזוודה בכניסה, זה כבר לא עניין אותי, אני רק רוצה לראות את כולם, במטבח אמא עמדה עם מגבת על כתפה לבושה ‏בשמלה שחורה קצרה עם נקודות לבנות, היא הייתה צמודה עד לאגנה ומשם התרחבה והגיעה עד לברכיה, שיערה החום והגלי היה אסוף בגולגול מבולגן אבל יפהפה, היא עירבבה סיר מלא באוכל שלא יכולתי לזהות, וברגע ששמעה אותנו נכנסים למטבח היא הסתובבה ״לא להיכנס למטבח, תתאפקו עד שאחותכם תגיע ואז תוכלו לאכול-״ היא התלוננה וקטעה את עצמה שראתה אותי, פניה זהרו והנמשים שעל אפה בלטו יותר מאי פעם, היא ‏מהממת, היא עוד צעירה יחסית ותמיד הערכתי אותה שהיא מצליחה לגדל אותנו יותר טוב מכל אחד אחר בעולם הזה.