הבלרינה שלי

זה לא מגיע לה

**אני ממש ממליצה לשמוע את השיר בזמן קריאת הפרק, תהנו אהובות שלי❤️

נקודת המבט של אנטוניו

אני לא מאמין, הלוואי והייתי שם לב לזה לפני, אולי היה סיכוי שהיא לא הייתה סובלת יותר ממה שהיא סובלת עכשיו, אני הייתי חרא בן אדם כלפיה, אני לא הולך לאמלל אותה יותר, זה לא מגיע לה, היא חולה, אני לא מתכנן להרוס יותר ממה שכבר נהרס, אני אנסה לעזור לה, היא היחידה שגרמה לי באמת לרצות את זה, לרצות לעזור, להתנצל, לדבר מהלב, הכל בזכותה, אני ממש לא הולך להתנהג אליה כמו זבל, היחס שהיא אמורה לקבל הוא כל כך הרבה מעבר, בגלל זה רציתי שתתרחק ממני, אני עדיין מאמין שאני פוגע בה, זה פשוט לא מגיע לה.

אני מקווה שלא אתחרט על זה, אני פשוט מרגיש כאילו אני צריך לתת לה להתקרב, אני פשוט לא רוצה לחשוף אותה לשדים שלי, אני רוצה שהיא תישאר ‏מוגנת, אבל זאת בדיוק הבעיה, אני גרמתי לה להיות לא מוגנת, במקום להיות מטומטם ולשים לב מה אני עושה עצמתי את עיני והתעלמתי מזה, ההרגשה הזאת כל כך מעיקה בחזה, מזכירה לי בדיוק מה עשיתי, בדיוק למה גרמתי, כרגע ריילי ישנה בחדר שלי ואני שובר את הראש שלי, אני לא יודע כלום, אני לא יודע איך להתנהג, אני לא יודע איך היא רוצה שאתייחס אליה, זה אף פעם לא קרה, תמיד היה לי בראש בדיוק מה לעשות, תמיד ידעתי, זאת הפעם הראשונה שאני מרגיש את החוסר וודאות הזאת, פאק, זה פשוט זין מזויין.

הלכתי למטבח והוצאתי בקבוק של טקילה, הנוזל השקוף והממכר, המשקה שיגרום לי לשכוח את היום הזה, לעזור לייסורי המצפון המטומטמים, פתחתי את הפקק ולגמתי לגימה עמוקה וצורבת, נתתי לנוזל לטשטש אותי, אני לא מחשיב את עצמי כשתיין גדול אני פשוט תמיד מוצא את הנחמה בנוזל הצורב והממכר, כאילו הוא היחיד שמבין אותי, שאין אף אחד הוא נשאר, בניגוד לכולם, המשכתי ללגום מהנוזל בכמויות, האלכוהול כבר לא משפיע, זה מרגיש כאילו לא משנה כמה אשתה כלום לא יעזור, אולי זה נכון, אולי זה לא עוזר, אבל זאת המחשבה היחידה שתעזור לי לשכוח הכל.

אחרי דקות ארוכות שאני חושב, אני מחליט לפעול, אני לא יכול להמשיך לשתות כמו איזה דפוק שתיין, אני צריך להתאפס ולקחת את עצמי בידיים, ללכת אליה, לטפל בה, לנסות לכפר על מעשיי, ‏לקחתי קערה ומילאתי אותה במים פושרים, לקחתי מגבת חדשה והלכתי לחדר השינה שלי, אני רוצה לדעת שהיא בסדר, לדאוג שהיא תהיה בסדר, אני לא רוצה לאבד אותה, לא יודע למה, היא מרגישה כל כך שונה, אני לא רוצה שהיא תאבד את מה שהיא אוהבת, אבל הילדה הזאת פוגעת בעצמה, אני רוצה לדאוג לשמור עליה, לבינתיים.

זיכרון לכאב ראש מוכר עוטף את ראשי, כנראה מהאלכוהול, אני לא מחוק אבל גם לא מאה אחוז, אני צריך להיות יותר בשליטה לידה, במיוחד אחרי כל מה שקרה, אבל כרגע אני שם זין על זה, היא צריכה אותי עכשיו, נכנסתי בשקט לחדר בשביל לא להעיר אותה, היא נרדמה לפני כמה שעות, היא מוטשת, היא גמורה, איך לא יכולתי לשים לב לזה לפני, הייתי צריך לפקוח את עיניי טוב יותר לידה, אבל לא ידעתי, אני שונא את זה שהיא הייתה צריכה להסתיר את זה, שהיא הייתה צריכה להתמודד עם זה לבד, היא שוכבת על המיטה גופה רגוע ורפוי, עיניה עצומות ונשימותיה כבדות וסדירות, התקרבתי אליה והתיישבתי בקצה המיטה, הרטבתי מעט את המגבת במים הפושרים והנחתי אותה בזהירות על מצחה, היא מזיעה ועדיין רותחת, היא במצב גרוע, אני לא יכול לראות אותה ככה.