הבלרינה שלי

חלומות וסיוטים

**אני ממש ממליצה לשמוע את השיר בזמן קריאת הפרק, תהנו אהובות שלי❤️

שפתיו חמות, נעימות, הן מטיילות על צווארי, הריח שלו ממכר, אלוהים, אני יכולה לקום ככה לנצח, הוא מנשק בעדינות, מוצץ, משאיר לי סימנים קטנים, פאק אני אוהבת אותו כל כך, ״מממ״ אני מתפנקת בזרועותיו, חיוך מטפס על שפתיי, ההרגשה שיש לי בבטן גורמת לגוף שלי צמרמורת, ״אני אוהב אותך, ילדונת״ אני פוקחת את עיניי, אבל הוא לא שם, אני נמצאת בחדר, לבד, הקול שלו מהדהד, חזק, קור תוקף אותי, מה לעזאזל קורה פה, אני רועדת, המגע שלו, החום שלו, כלום כבר לא נמצא, אני לבד, סגורה, נחנקת, לבדי כמו תמיד, עיניו הכחולות חודרות את נשמתי, למרות החושך אני מרגישה אותן מסתכלות עליי, בוהות עמוק לתוכי, נושמות אותי, סופגות אותי, ״אני לא אעזוב אותך בחיים״ קולו עמוק, אבל הכל חשוך, אין את האור של החיים שלי, הכל כבוי, ״ילדונת שלי״ הוא ממשיך, אני קורסת על ברכיי, החדר מתפרק לי מול העיניים, הכל נעלם.

״תפסיק״ אני לוחשת, מתחננת, אני מרגישה כל כך חסרת אונים, הכוחות שלי נגמרים, דמעות חמות מתחילות לרדת, ״הכאבת לי שעזבת אותי, סיפרתי לך הכל ואת עזבת בדיוק כמו כולם״ הקול שלו רק מתחזק, הוא כמעט צועק, ״תפסיק״ אני מרימה את קולי כמו שהוא עושה, כף ידי אוחזת בחזי, אני מייבבת ונושמת במהירות, ״אני אוהב אותך ילדונת, אני אוהב אותך יותר מהחיים עצמם״, אני מחייכת מבעד לדמעות, הן גורמות לי לרצות להקיא אבל אני מתנחמת בקול שלו, ״זה. לא. נכון. תפסיק בבקשה״ אני לא עוצרת את עצמי, אני צועקת בחוזקה, הגרון שלי פועם, כואב כל כך, הסבל חזק, אני מרגישה אותו עם כל נשימה שלי, אני ממשיכה לצעוק, מתחננת לעזרה, שמישהו יציל אותי מהגיהינום הזה שנקרא החיים שלי.

״ריילי!״ עיניי נפקחות במהירות, דמותו של מתיאו נמצאת מעליי, הוא אוחז בי, עיניו מלאות בבהלה, פחד, דאגה, המבט המוכר שלו, בגדיי ספוגים בזיעה, גרוני כואב, הכל שורף לי, הגוף שלי כואב, מגע שפתיו החמות שהעיר אותי נעלם, הוא נעלם, ואני שוב לבד בחדר, הרחק ממנו, הרחק ממי שאני, אני לא מדברת, בקושי נושמת כמו שצריך, אני קופאת, לא זזה, אבל אז הכל צף ואני מתפרקת, גופי רועד, אני בוכה כמו שלא בכיתי בחיים שלי, ״ששש הכל בסדר, אחות קטנה״ הוא נשכב לידי, מחזיק אותי, מצמיד אותי אליו, מגן עליי, כמו שרק הוא יודע, אני לא מצליחה לדבר רק בוכה עליו בשקט, מחזיקה בחולצת הטי שירט שלו חזק, כאילו הוא גם הולך להיעלם מתישהו, במצב שלי זה לא יפתיע אותי שכן, הוא לא שואל שאלות, הוא רק שם בשבילי, כף ידו מלטפת את שיערי, משחקת בו בין אצבעותיו, הוא מנסה להרגיע אותי, ״עד- עד כמה זה היה גרוע?״ קולי רועד וחלש, הוא שותק, השתיקה שלו מפחידה אותי, אני שומעת אותע בולע רוק בלחץ, הוא עושה את זה רק שהוא מפחד, אני מכירה אותו כמו את כף ידי, אלוהים הפכתי למפלצת.