הבלרינה שלי

השותפה

**ממש ממליצה לשמוע את השיר בזמן קריאת הפרק, תהנו אהובות שלי❤️

בום, טריקת דלת העירה אותי מהשינה העמוקה שבה הייתי, לעזאזל.
התיישבתי על המיטה ופקחתי את עיניי בחוסר רצון, ליד הדלת עומדת נערה בגילי אולי גדולה ממני בשנה, שיערה ג'ינג'י וחלק, נמשים מעטרים את אפה, היא יפה ברמות, עיניה חומות זהובות, כנראה השותפה החדשה שלי.
״היי, מה את עושה פה?״ היא שאלה, קולה היה עדין ורך אבל היא הייתה נראת מבולבלת, ״זה החדר שלי, אני חדשה פה״ אמרתי והיא הנהנה בהבנה.

״אני רוני ואת?״ היא שאלה והתקרבה אליי ״ריילי״ אמרתי והיא חייכה חיוך גדול ״יש לך שם יפה״ היא אמרה ואני נעמדתי ״תודה גם לך״ אמרתי ושלחתי לה את ידי, היא הביטה בה בבלבול ומיד חיבקה אותי ״אל תהיי כזאת רשמית״‏ היא התלוננה וגרמה לי לצחקק, ״טוב רוני, אני אשמח לקצת אוויר״ לחשתי בקול חנוק והיא מיד ציחקקה ושיחררה אותי.

״אז אם הייתי מנחשת ציור?״ שאלתי והתיישבתי על קצה המיטה, רוני עיוותה את פניה בבלבול והנידה בראשה ״ממש לא, ריקוד״ היא אמרה ואני חייכתי ״גם אני״ אמרתי והיא חייכה ״יופי עכשיו יש לך אותי״ היא אמרה בהתלהבות והתיישבה לידי, ״אז זה די ברור שאת לא מפה ובתור החברה היחידה והכי טובה שלך פה אני רוצה לדעת עלייך הכל!״ היא דרשה וגרמה לי לצחקק ״אני גרתי עם ההורים שלי עד עכשיו ועם שני האחים שלי מתיאו שהוא בן 17 ואנדרה בן 15, רוב החיים שלי למדתי בבית ספר לאומניות בארץ והייתי הרבה שעות בחזרות ובחוגים, אבל תמיד רציתי להתפתח יותר בריקוד, אז עבדתי קשה וקרעתי את התחת ועכשיו אני פה״ אמרתי בקצרה והיא פערה את פיה ״רגע, תני לי להבין, את עזבת חיים שלמים מאחורייך כי רצית להתפתח בריקוד?״ היא שאלה והבטתי בה בחשש

״כנראה, זה נורא?״ שאלתי והיא מיד חזרה לעצמה והנידה בראשה ״כל הכבוד אחותי, אני לעולם לא הייתי מצליחה לעשות את מה שאת עושה״ היא אמרה וגרמה לי לחייך ״עכשיו תורך״ אמרתי והיא ציחקקה, ״אין לי הרבה מה לספר, ההורים שלי ואני לא בקשר כל כך טוב, אין לי אחים או אחיות, והצלחתי להגיע לכאן דרך ריקוד רחוב, לא הייתי ממש בחוג מסויים, פשוט ניסיתי את מזלי ואני פה״ היא אמרה ״ואו״ זה כל מה שהצלחתי להגיד, היא פאקינג חזקה, יותר ממה שחשבתי, היא נראת ונשמעת כמו חתיכת לביאה.

״טוב בואי נעזוב את הנושאים הקשים האלו, את רוצה שאני אעשה לך סיור?״ היא שאלה ואני הנהנתי במהירות, הגעתי לפה לפני כמה שעות ואני לא מכירה כלום, הכל מראה כל כך ענק וזר, זה לא יזיק אם תהיה לי מישהי שתדריך אותי פה, לעזאזל אני אפילו לא יודעת איפה השירותים במקום הזה.
שתינו קמנו מהמיטה ויצאנו מהחדר.

התחלנו להסתובב קצת, היא הסבירה לי איפה כל דבר, את הקפיטריה, או יותר נכון המסעדה לתלמידים, את הבמות הגדולות, ועכשיו היא לוקחת אותי לסטודיו, למקום שהכי חיכיתי לו, למקום שבו הכל יתגשם, כל מה שחלמתי יקרה, היא הובילה אותי לדלת ענקית ולבנה וברגע שהיא פתחה אותה עיניי נצנצו, אני בחיים לא ראיתי דבר יפה יותר, החדר מואר וענק, הברים עומדים בצדדים, מראה ענקית שמכסה כמעט את כל הקיר ממוקמת ממול הדלת, ״פאק״ מילמלתי, ״כן״ היא לחשה, ״בואי נלך שלא יתפסו אותנו אני לא חושבת שמותר לנו להיות פה״ היא לחשה ואני הנהנתי קלות ״כן, בסדר״ גימגמתי והתרחקתי מהדלת.