הבלרינה שלי

לב שפועם

**אני ממש ממליצה לשמוע את השיר בזמן קריאת הספר, תהנו אהובות שלי❤️

נקודת המבט של ריילי

הלב פועם חזק, התנשפויות, מאמץ, אני נושמת בכוח, נאבקת בכל דחיפה, לישר את הרגל, פוינט, התיקונים רצים לי בראש, מיקום, הכל, הכל הופך לכמה דקות בודדות של ריקוד, ריקוד שהולך לשלוט על העתיד שלי, ריקוד אחד ובודד עם צ׳אנס אחד, אין הזדמנויות שניות, יש את הרגע היחיד שיקבע, האם אוכל באמת לעשות משהו עם השנים של העבודה הקשה שלי, כי זה לא נגמר, בהחלט לא, אני צריכה להילחם על זה, לעבוד קשה, להתאמץ עד שכמעט אין אוויר, זה שווה את זה, כל מה שאני נלחמת עליו, החלום שלי, הוא כל כך קרוב להתגשם, עוד קצת ואני שם.

״תדחפי עוד ריילי״ קולו הקשוח של אנטוניו נשמע ברחבי הסטודיו, ״תחזיקי״ הוא ממשיך ועיניו לא יורדות מגופי, עוקבות אחריי כל צעד ותנועה שלי, הוא לא הולך לוותר לי, לא שאני תכננתי לוותר, אבל זה טוב להרגיש שמישהו מאמין בי, שהוא מוכן לתת לי את הערות ולהפוך אותי לטובה יותר, אני לא הולכת לבזבז את זה, אני אשמור כל מילה קטנה שלו בשביל שאוכל להצליח, כי אני רוצה להשיג את המטרה שלי, ושאני רוצה משהו אני אקבל את זה, לא משנה מה ידרש ממני, אני מוכנה להילחם, לירוק דם, לבכות, אין יותר פינוק.

״זה מספיק בנות״ אנטוניו אמר וכולן נעצרו, הגוף שלי כאב כל כך, בכה, הסיבובים הרגו אותי, השרירים שלי מכווצים וכואבים, אבל הרגשה טובה מתפשטת בתוכי, הצלחתי, ״היום היה אימון טוב, אני רוצה שתמשיכו להיות כך ורק אז נוכל להמשיך להתקדם, תעשו מתיחות ואז אתן תהיו משוחררות״ הוא אמר וחיוך קטן עלה על שפתיי, מחקתי אותו במהירות וירדתי על הריצפה, פתחתי פיסוק והתמתחתי, בדיוק כמו שביקש ביחד עם שאר הבנות, אנטוניו עוד היה פה ולא יכולתי להפסיק להסתכל עליו, ״אדוני, אפשר עזרה?״ אמרתי בלי לחשוב על זה יותר מדי, קול לא מוכר יצא מפי, מה אני לעזאזל עושה.

אנטוניו הרים את ראשו והביט ישירות בי, אש הוצתה בעיניי, הוא התקרב בלי לענות והתיישב מאחוריי, ״תתכופפי קדימה״ קולו היה צרוד ושקט, אף אחת לא הסתכלה, אפילו רוני התעלמה מהסיטואציה, במיוחד כי היא יודעת, עשיתי כמבוקשו והתכופפתי, פלג גופי העליון נגע בריצפה שרגליי פתוחות בפיסוק רחב, מפסעתו התחכחה בתחת שלי והבטן שלי התהפכה, הבלטתי את ישבני יותר עד שכלום לא יכול לעבור בנינו, אני צריכה להרגיש את החום שלו, להרגיש את הגוף שלו, ״פאק ילדונת, אל תתגרי בגורל שלך, לא כאן, ובטח שלא עכשיו״ הוא דרש, אבל בקולו הייתה התנגדות, הוא לא רצה שאפסיק הוא רצה את זה, ״אין לי מושג על מה אתה מדבר״ הכחשתי עם חיוך, מזל שהוא לא יכול לראות אותי.

הוא נאנח בקול ואני עצמתי את עיניי בסיפוק, ידיו טיילו על גבי התחתון באיטיות שהרגה אותי, הוא התרומם מעט ולחץ את גבי לריצפה עוד, המתיחה בקושי הייתה מורגשת אבל הנוכחות שלו כן, הרגשתי את השרירים שלו מתחת לחולצה הלבנה והמכופתרת שלו, הרגשתי את החום שלו, אני מרגישה כאילו עוד שניה אני אשתגע, אני אאבד את זה סופית, הוא הוריד את ידיו עוד, וצייר מעגלים קטנים על גבי התחתון, ״בטוח שאין לך מושג על מה אני מדבר?״ הוא לחש לאוזני וגרם לעורי להצטמרר, אנחה קטנה נפלטה מפי והיא הייתה כל כך שקטה שאף אחד לא שמע, אבל אני בטוחה שהוא כן.