הבלרינה שלי

להאמין

**אני ממליצה לשמוע את השיר בזמן קריאת הפרק, תהנו אהובות שלי❤️

פקחתי את עיניי בעקבות טפיחה עדינה על כתפיי, אני כל כך שיכורה, בחיים שלי לא הרגשתי ככה, ״הגענו מותק״ הברמנית אמרה ואני הנהנתי ״תודה-״ אמרתי וחיפשתי את שמה ״קארין״ היא ענתה לשאלה העיוורת שלי ואני הנהנתי ״ריילי״ השבתי למרות שלא שאלה, ״תודה רבה באמת אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדייך״ אמרתי ויצאתי מהמכונית היא הורידה את החלון שלה ונפרדה ממני ״את תהיי בסדר?״ היא שאלה בדאגה ״כן, בערך״ עניתי וחייכתי אליה, היא החזירה לי חיוך ונסעה, התקדמתי ב‏זיגזג לכיוון הכניסה, אני מרגישה כמו חתיכת אשפה רקובה, הראש שלי דופק, אני בקושי מרגישה את הרגליים וכל הגוף שלי כואב, ואפילו אני לא אתחיל על איך שאני מרגישה נפשית, אין לי מילים לתאר את זה אפילו, אני בן אדם כל כך מגעיל, לא הייתי צריכה לעשות את זה, זאת הייתה חתיכת טעות, הייתי כל כך חסרת אחריות, במקום כזה אני צריכה להיות יותר ערנית, זה לא יכול לקרות שוב.

אחרי כמה דקות שאני מנסה למצוא את הדרך בחזרה לחדר ומלא כישלונות אני כל סוף הגעתי למקום שאני מכירה, זה אומר שאני קרובה, רק עוד קצת ריילי, הנשימה שלי קצרה וכבדה, אני מרגישה כאילו רצתי מרתון שלם, אני הגעתי למסקנה שאלכוהול ואני זה לא הולך ביחד, כפות הרגליים שלי צורחות ומתחננות לקצת אוויר צח, הן שורפות, במיוחד אחרי כל היום הזה, לעזאזל, כמעט שכחתי, אני פשוט שונאת כל רגע במקום הזה, שאני יודעת שהוא נמצא פה, זה הורג אותי מבפנים, הרכנתי את ראשי והבטתי באצבעותיי, אני צריכה לחשוב על כל כך הרבה, גופי נתקל בקיר קשיח ואני מעדתי מעט אחורה, ״לעזאזל מי שם פה קיר״ קיללתי בשקט אבל אז ריח גברי מילא את אפי והחרדה תקפה אותי, רעד עבר בגופי, אני מכירה את הריח הזה, זרועות גדולות וארוכות החזיקו אותי ומנעו ממני ליפול, דמעות התחילו לזלוג במורד פניי, אני אפילו לא מצליחה לשלוט בהם.

כל כך פחדתי להרים את ראשי, כל כך פחדתי להתמודד עם הפחד שלי, איך מהבן אדם שהכי רציתי להיות איתו הוא הפך לבן אדם שאני מתרחקת ממנו, הלב שלי פועם במהירות ויבבות קטנות נפלטות מפי, הזרועות שלו עדיין אוחזות בי ואני נגעלת ונהנת מהחום ומההרגשה הזאת, כל כך סמכתי עליו, אני לא מבינה איך הוא יכל, למה שהוא יעשה את זה לי, הוא הזיז את זרועותיו אחרי דקה והרים את ראשי באגודלו, העפתי את מגעו והשארתי את ראשי מורכן, ״תסתכלי עליי ריילי״ הוא נהם ואני סירבתי, ״ריילי״ הוא הזהיר והרגשתי את הראש שלי מסתחרר, רגליי קרסו אבל גופי נשען על גופו, הוא החזיק אותי חזק ומנע ממני ליפול ״לא היום ילדונת, תישארי איתי״ הוא לחש והרים אותי בסגנון כלה, לא היה לי כוח להתנגד אליו יותר, אז נתתי לו.

״לעזאזל את מסריחה מאלכוהול כמה שתית?״ הוא שאל ואני שתקתי, הרמתי את מבטי והוא היה מטושטש ושחור, תווי פניו ברורים, הלסת הרחבה וההדוקה, הזיפים הקטנים, השיער השחור שנופל על מצחו וזיעה קרה שהצטברה על פניו, הוא התקדם איתי לכיוון החדר שלי, במזל, אני לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה לישון אצלו, הייתי משתגעת, עיניי ריפרפו בצורך להיפתח יותר אבל זה הרגיש כמעט בלתי אפשרי, לא משנה כמה ניסיתי גופי התנגד לי, אחרי כמה דקות רעש של דלת נפתחת נשמע וישר זיהיתי את חדרי, שיחררתי נשימה שהחזקתי בפנים הרבה זמן, נשימת הקלה.