הבלרינה שלי

את האודם לא המסקרה

**אני ממש ממליצה לשמוע את השיר בזמן קריאת הפרק, תהנו אהובות שלי❤️

נקודת המבט של ריילי

מילים קטנות שגורמות לי להרגיש חיה, הן מילים שנותנות לי כוח לנשום, כוח לחזור למשחק ולתת לי את המשמעות למעמד שלי, סוג של פאניקה לא עוזבת אותי בזמן האחרון, אני מרגישה אבודה,
הלחץ מחלחל באיטיות שמתחילה להפחיד אותי, אנטוניו איתי, תמיד, ואני יודעת שהוא לא יעזוב אותי, לעולם, גם שכל חיי הייתי בטוחה שיהיה הרבה יותר קל לבדי, הוא היה שם, הוא הראה לי מה זאת אהבה, אמון, כבוד, הוא לימד אותי הכל, למדתי על החיים, למדתי על עצמי, למדתי על כל מי שאני, גם ברגעים הקשים שאני מאבדת את עצמי, רק בזכותו, בזכות המילים הקטנות שלו אני מוצאת כיוון, מוצאת את הדרך בחזרה לשביל, כבר מצאתי את הנחמה שלי, מצאתי את הדרך בתוך הסערה שהייתי בה, מצאתי אור בתוך החושך הנצחי שלי, זה הוא, זה תמיד היה ויהיה הוא.

״ילדונת, הכל בסדר?, למה את בוכה?״ ידיו מלטפות את שיערי ומזיזות אותו מפניי, אני מרימה את עיניי לעיניו הכחולות שורפות אותי מבפנים בכל פעם מחדש, אני מנגבת את הדמעות עם שרוול הסווצרט שלי ומחייכת אליו, אפו צמוד לקודקוד ראשי ואנחנו קרובים כל כך, השמיכה עוטפת אותנו במיטה הרכה שלו, המילים שלו עוד מהדהדות ברחבי החדר ואושר מוזר מציף אותי, אני לא יודעת למה אני בוכה, אני מנסה להבין, ״כן, אני בסדר״ אני לוחשת ומרגישה את הלב שלי מתכווץ, פרפרים מרחפים בבטן ואני עוצמת את עיניי לרגע, ״אז מה קרה?״ עיניו מלאות בדאגה, אני שותקת ״זה פשוט שלפעמים אני מרגישה שהכל טוב מדי, אני מרגישה שהכל זה עוד חלום טוב ומחר אתעורר למציאות כואבת ושונה, אני מרגישה שאני ממציאה אותך״ אני נושכת את שפתי התחתונה שהמילים יוצאות מפי בטבעיות, אנטוניו מכווץ את גבותיו ומנסה לקרוא את פניי, השתיקה שלו נמשכת דקות ארוכות עד שהוא מתרומם ומביט בי מלמעלה.

הוא רוכן למצחי באיטיות ומדביק נשיקה ארוכה ונצחית, שפתיו יורדות לצווארי והוא מדביק נשיקות דביקות וארוכות לכל חלק בפניי, שהוא מנתק את שפתיו קולו מלטף את עורי וגורם לצמרמורת לכסות את כולי, ״זה הרגיש לא אמיתי?״ לעזאזל לא, זה הרגיש אמיתי כל כך, זה הרגיש הכי אמיתי שיש, אני מצחקקת ומתכרבלת לתוך חזהו עוד, כאילו לא יכולה לסבול את המרחק שאין בנינו, ״זה אמיתי ילדונת, זה הכי אמיתי שיכול להיות, ואמשיך להזכיר לך את זה שוב ושוב עד שזה יכנס לראש הקטן והיפה שלך״ הוא ממשיך ואוחז במותניי, במשיכה אחת הוא מוציא אותי מהשמיכה ומושיב אותי עליו, ״אני אוהבת אותך, עד שזה כואב לי, אני אוהבת אותך כל כך״ אני מלפפת את זרועותיי סביב צווארו ונותנת לו לבהות בי, ידיי מתחפרות בשיערו הכהה ואני מושכת אותו בעדינות.