הבלרינה שלי

למה דווקא אני?

**אני ממש ממליצה לשמוע את השיר בזמן קריאת הפרק, תהנו אהובות שלי❤️

הבוקר הגיע, הלילה הצלחתי לישון כמו שלא ישנתי בחיים,למרות שאני צריכה לקום מוקדם הרגשתי כאילו זאת הייתה השינה הכי טובה שהייתה לי בחיים, תחושת הסיפוק שמעורבבת עם הבלבול עדיין טמונים בתוכי, נמצאים שם, מזכירים לי כל רגע מאתמול, והאמת, שזה בסדר לי, אני לוקחת את זה קליל, נותנת לעצמי לחשוב על הרגע, להפסיק לדאוג, להפסיק לחשוב, להתרכז רגע בי, להשקיע בעצמי להפסיק לחשוב על אנטוניו, להפסיק לחשוב על המשפחה, לדאוג לכולם, רק ככה אני אוכל להצליח פה.

״רוני תקומי!״ התלוננתי וניערתי אותה תוך כדי שינה, ״שחררי עוד חמש דקות״ היא התלוננה ושמה את הכרית על ראשה, ״עוד חמש דקות אני לא פה״ איימתי והיא התרוממה בחוסר רצון, ״מציקה״ היא מילמלה ונעלמה לחדר האמבטיה.
אחרי שהערתי את רוני התחלתי להתארגן, לבשתי את בגד הגוף השחור ואת הגרביונים הורודים, ‏סידרתי את שיערי בגולגול הדוק וגבוהה, הכנתי תיק עם מים ופרי, והייתי מוכנה.
אחרי חצי שעה רוני רק סיימה להתארגן וזה אומר שנשאר עוד 10 דקות להיות שם, לעזאזל.

״בואי עכשיו!״ אמרתי ומשכתי אותה ״היא הביטה בי וגילגלה עיניים, יצאנו מהחדר בהליכה מהירה ומיהרנו לסטודיו, אני ממש לא רוצה לאחר היום, מספיק לי כמה שהוא שונא אותי עכשיו אני לא צריכה לקבל עוד ביקורת ממנו.
אחרי רבע שעה רק הגענו לשם, איחרנו בחמש דקות ואני מתחננת שהוא לא יקח את זה קשה, המקום הזה ענקי, אפילו בריצה קלה לא הצלחתי להגיע לפה ב10 דק.

״את בסדר? את נראת קצת חיוורת״ רוני אמרה בזמן שהבטנו בדלת הכניסה, ״לא, אני לא בסדר״ אמרתי ופתחתי את הדלת, המבטים שהיו בחדר כולל את אנטוניו הופנו אלינו, רוני קפאה לידי ואני זקפתי את גבי, ״שלום מיס ריילי ושלום מיס רוני, אני כל כך שמח שנזכרתן להגיע לשיעור שלי, זה ממש זכות מבחינתי״ אנטוניו אמר בזלזול, ״אנחנו מצטערות המקום הזה ענקי ולקח לנו זמן-״ רוני התחילה לומר אבל אנטוניו קטע אותה והרים את ידו בשביל לגרום לשקט, ״רוני לכי בחזרה למקום שלך״ הוא ציווה והיא הביטה בי בדאגה ״עכשיו, אל תתני לי לחזור על דבריי״ הוא אמר והיא סימנה לי עם שפתיה ׳אני מצטערת׳, אני הנהנתי אליה באהבה והפניתי את תשומת ליבי לאנטוניו.

״אני חושב שאת מספיק זמן פה, בשביל לדעת שאיחורים זה לא בא בחשבון״ הוא התחיל לומר, ״אבל סליחה אדוני אני לא-״ התחלתי לומר והוא קטע אותי ״כדאי לך לסגור את הפה״ הוא אמר בטון מאיים ולרגע ניצוץ של פחד עבר בעיניי אבל מיד הסתרתי אותו, אני לא צריכה להיות חלשה.
״תלכי לבר בצד אני עוד מעט אגש אלייך ואגיד לך מה העונש שלך״ הוא אמר ואני נאנחתי ביאוש והלכתי לבר המרוחק, נכנסתי לתוך מחשבות על מה הוא יעשה, מה קרה אתמול, אני יודעת שגם לי יש חלק לא קטן באיחור, השעון צילצל אחרי חמש דקות ולקח לי זמן להתעורר ולהתארגן, במיוחד בגלל אתמול, ואם הוא ידרוש הסברים על למה כזה מאוחר, אני מצטערת לאכזב אבל הוא לא יקבל אותם, זה ממש לא עיניינו.