טודודקו- סיפורים קצרים- הושלם

בית חולים 1

נ.מ- מידוריה(דקו)
היום- 23
________________________________________.
הוא שכב מולי..
גופו הרפו כל כך חיור..
זה כאב.. כי זה באשמתיי..
הוא פה כבר 3 ימים..
והוא לא זז בכלל.. אפילו לא התערר..
אני רוצה שהוא יתערר..
אני רוצה לבקש ממנו סליחה...
אני רוצה להחזיר לו אהבה...
אני רצה לשמע את קולו עד פעם אחת..
גם אם הוא יצרח עלי עד כמה אני מטמטם..
או אדיוט.. או.. או.. כל דבר..
אני רוצה.. אני רוצה..
אני רוצה אותו..
"טודורקי-קון.. בבקשה תיתערר" אמרתי בשקט.
________________________________________.
שלוש שבועת אחורה..
היום- 1
________________________________________.
"מידוריה-שונן, הכל בסדר?" אול-מייט שאל אותי.
"כן, קצת מחשבות" ענתי.
"בזמן האחרן אני מרגיש שיש עלי יותר מדי לחץ.." המשכתי.
"טוב, גיבורים תמיד עסקים.. עוד מעת אתה תרגש הקלה" אול-מייט אמר בגוואה.
אני כמבון חייכתי כמו תמיד..
רק שהפעם הוא היה מזיף...
באמת שבזמן האחרון אני מרגיש לא כמו עצמי..
או שכן..
אני דכאוני קצת... אני לא מחייך..
לא חשבתי שאני אחזור להרגשה הזאת..
ההרגשה שהרגשתי לפני שפגשתי את אול-מייט.
אני לא רוצה לחזר לשם..
אולי ה'אני' שהיה בUA הוא הלא האמתי..
אולי תמיד היתי הזה הקדום..
אף אחד לא משתנה ישר..
זה היה שינוי זמני..
בטח עבדתי על עצמי..
.
..
...
....
טוב די אם המחשבות האלו..
אני הלך להיות גיבור.. מחשבות כאלה לא אמרות להיות לי בראש!
________________________________________
ימים אחרי.
היום- 3
________________________________________.
לא הרבה השתנה מלפני יומים..
האמתי כן..
הפכתי לדיכאוני יותר..
אני טובע בזה..
אבל זה לא כל כך חמור..
אין טעם לשתוף את האחרים..
אני לא רוצה לבואס אותם..
________________________________________.
יום אחרי.
היום- 4
________________________________________.
כל השיער לא התרכזתי..
חשבתי על האם 'אני' זה באמת אני..
או שאולי אני נשארתי הדקו חסר הכל..
הדקו שלא יכל לעשות כלום..
הדקו העלב..
הדקו שקאצ'ן עדין חשב שאני..
ה..
משהו קטע אותי או יותר נכון מישהו..
"מידוריה אתה בסדר?... כלום הלכים להחלף בגדים. אתה לא בא?" טודורקי שאל אותי.
"אה.. כן. סליחה, שקעתי במחשבות" ענתי.
"טובת או רעות?" טודורקי שאל אותי.
לא רצתי להגיד לו..
אני בסדר...
"רק חשבתי על איך אני שמח שאני כאן בUA. זה היה החלום שלי מאז שאני ילד קטן" אמרתי.
שקרתי לטודורקי בפנים..
טודורקי תקע לי מבט לא מאמין וסורק אותי לבדק אם אני באמת דבר אמת.
זוזתי מהר.. אני לא רוצה שמישהו ידע.
"אתה בטח?" טודורקי שאל אותי בטון אדיש.
"כן, תודה על הדאגה" ענתי מהר.
ויצאתי מהר מהכיתה.
________________________________________.
יום אחרי.
היום -5
________________________________________.
"בוקר טוב דקו" אהורקה אמרה שראתה אותי.
לא ענתי לה..
זה שהיא קראה לי דקו גורם לי להרגש לא בנוח.
אני ידע שהדקו של אהורקה הוא 180 מעלות מהדקו של קאצ'ן אבל זה עדין כאב.
"דקו אתה מקשיב?" אהורקה שאלה אותי.
"אה.. כן, סליחה. ריחפתי קצת. מה אמרת?" אמרתי/שאלתי.
"שאלתי אם הכל בסדר, לא ענית לי שאמרתי לך בוקר טוב" אהורקה אמרה.
"אה.. סליחה.. נילך לכיתה?" אמרתי/שאלתי.
אהורקה הננה לי ויצאנו.
הגענו לכיתה..
התישבתי בכיסא שלי וחכתי שהשיער יתחל.
._____._____.______._____.____.______.____.
"מידוריה, הכל בסדר?" טודורקי שאל אותי.
אני לא מבין למה הוא שאל אותי.. אני עשתי בדיק מה שהיתי צריך..
כנראה הוא עדין לא בטח על אתמול.
"אני בסדר" ענתי. וחיכתי חייך מזיף..
בזמן האחרון אני לא מצליח לחייך חייך אמתי.
"אז לא אתה מחייך חייך מוזיף" טודורקי שאל אותי.
איך הוא ידע?
"אני לא ידע על מה אתה מדבר. זה חייך אמתי" אמרתי.
"זה לא" טודורקי אמר.
הוא עלה לי על העצבים.
"איך בכלל אתה ידע מה זה חייך אמתי?! אתה חסר רגישות או נשמה בכללי. תסתום את הפה שלך.. אידוט!" צעקתי עליו.
טודורקי הסתכל עליו במבט מפתע לשניה ואז חזר למבטו האדיש..
"עכשיו אני בטח במאה האחזים אתה לא בסדר" טודורקי אמר בקולו השקט ויצא מהכיתה.
כנראה הוא נפגע ממני.
אני גם ככה לא צריך אותו..
מי בכלל ירצה להיות חבר של אדם חסר נשמה כמהו.
יצאתי מהכיתה.
שמעתי לחששים בכיתה עלי.
בכל זאת זה לא נרמאלי בשבלי לצעק ככה על משהו. ועוד ילד מהכיתה.
טודורקי צדק באמת משהו לא בסדר אותי.
________________________________________
יום אחרי..
היום- 6
________________________________________
.
.
.
.
.
________________________________________.
היי היה שלוש חלקים לספר..
חשבתי שהיה נחמד אם אני יבנה את המתח על התחלה ואז אני יכתב איך זה הגיע לזה..
טוב יש לנו עוד 14 ימים.. מה יקרה בהם שטודורקי בגללם מגיע לבית החולים..
תגלו בהמשך