טודודקו- סיפורים קצרים- הושלם

עמוק בכפר 6

עברו כבר שבעים שאני וטודורקי-קון ביחד.
טודורקי-קון סיפור לי על מה קרה לו בחמש השנים האלו ואני ספרתי לו וכמבון שעזרתי לו להזיכר בעבר.
הוא כבר מרגיש הרבה יותר טוב עכשיו והוא אביד הכרה רק שלוש פעמים מתחילות השבוע.. אני ידע שהוא לא אמור בכלל לאבד הכרה אבל.. שטודורקי-קון עקשן לעשות דברים שברור שהמצב הגפני שלא יכל להתמדד אתם הוא מתעלף.
יש לי בן זוג מוזר, מוזר אבל מושלם בדרכו המיחדות.
אף אחד לא ממש ידע על הזגיות שלנו כי טודורקי-קון העדיף שלא נגלה את זה לכולם כי הוא מעדיף להזיכר קצת בחיים הקדמים שלו ואז.
הוא סיפור לי שהוא זכור שפעם היו לו רגשות אולי ושהוא נזכר בי הוא נזכר גם ברגשות האלו שלא ידע מה הן היו עד שנשקתי אותו.
זה נחמד.
"מידוריה" הוא אמר ונשק למצח שלי בזמן שנכנס לחדר.
"כל טודורקי-קון?" שאלתי בחייך.
"אתה ידע עד כמה אני אהב אתך?" הוא שאל.
"הרבה אם אתה מכון לסבל אותי בתור בן זוג" ענתי לו.
"ליותר דיק עד האנסוף וחזרה" הוא ענה.
"גם אני אהב אתך עד האנסיף וחזרה.. רק שאני בחזקות שתים" אמרתי בחייך
"רמאי!" הוא אמר בברגז מזיף ונשיק אותי בפה.
אבל משהו או יותר נכון מישהו ניתק אותנו.
מישהו עצבני וגדל עשה זאת!
והוא אנדבר! שיט מה הוא עשה כאן?!
הוא הסתכל עלינו בזעזע וביעקר על טודורקי-קון.
טודורקי-קון נראה שהוא לא ממש זכור את אנדבר לפי התגבה האדישה שלו למיקרה.
"שוטו?" הוא שאל בהלם.
"כן? מה אתה רוצה?" טודורקי-קון שאל בקרירות.
"איך אתה עדין בחיים?!" אנדבר שאל בהלם.
"אני לא ידע" טודורקי-קון המשיך עם הקרירות שלו.
"למה אתה עדין החיים?!" טודורקי-קון אמר בלי בושה.
אנדבר הסתכל עליו בהלם.
"איך אתה מעז לדבר עלי ככה?!" אנדבר שאל בעצבים אחרי כמה דקות.
"כי אני שנוא אתך" טודורקי-קון ענה כאילו זה מבון מעליו.
כאילו בשביל טודורקי-קון זה באמת מבון מעליו אבל עדין.. היתי בטח שהקשר שלהם השתפר טיפה. 
אנדבר הסתכל עלינו בילבל.
"אה.. טודורקי-קון איבד את הזכרון שלו והוא לא ממש זכור את הכל אז אני מתנצל בשמו על החצפה שלו!" מהרתי להתנצל בשמו.
"גם אם היתי זכור את הכל, אני עדין היתי שנוא אתך! אתה רוצח! טיה מת בגללך! כל החיים שלי נהרסו בבגליך! אמא עזבה בגללך! כל הכאב וצער שלי בחיים היו בגללך! השנאה שלי מגיעה אך ורק לך! טודורקי-קון אמר לו בעצבים.
אנדבר סטר לטודורקי-קון.
לא ידעתי איך להגיב למה שקרה כאן!
איך אני אמור להגיב?!
טודורקי-קון שם את ידו מהר על הלחי שלו ונראה שזה ממש כאב לו.
"תן לי לראות" אמרתי לטודורקי-קון שאני מתעלם לגמרי מאנדבר שעמוד מילינו.
טודורקי-קון הזיז קצת את היד שלו והפנים שלו היו אדמות מכיבה שנצרה שמה וירד לו דם.
הסתכלתי על אנדבר בזעזע.
"איך אתה מעז?!" צקעתי על אנדבר בעצבים.
באיזה זכות הוא פגע בטודורקי-קון! טודורקי-קון שלי!
"אל תתערב! זה ביני לבין הבן שלי!" אנדבר צעק עלי.
"והוא בן הזוג שלי! אז תעוף מפה לפני שאני ארצח אתך!" צעקתי עליו ועשתי אגרף עם היד.
כולי זהרתי בירק וכל מה שענין אותי באותו הרגע זה לעיף את הבשוה של האדם הזה משוטו שלי!
"אתה גרמת לבן שלי לחטאות ולהפך להומו?! איך אתה מעז?!" אנדבר צעק עלי ובא לסטר גם לי.
באתי לעצר אותו אבל משהו או יותר נכון מישהו הקדים אותי.
טודורקי-קון עלה בלהבות לבנות שעניו לבנות וכעס והשנאה שלו הרגישו בחזקה.
"זאת הפעם הראשנה והאחרנה שאתה מרים את הקול שלך על מי שאני אהב! עכשיו תסתלק!" טודורקי-קון אמר בקרירות ודחף את אנדבר.
אנדבר פשוט עף מבקתה שכולו מכסה בקרח עבה.
זה נראה שאנדבר איבד הכרה וטודורקי-קון פשוט הטמטת על הריצפה.
מהרתי לבדק מה שלמו וזה נראה שטודורקי-קון התעלף.
כל אנשי הכפר באו לבקתה שלנו בריצה ובאו לבדק מה עם טודורקי-קון.
"טיזו! היי טיזו תתערר! בבקשה!" איקו ביקש.
"הוא.. הוא.. הוא לא נשם! אין לו כמעט דופק!" מישהי צעירה אמרה בפחד.
אני פשוט קפאתי במקום מהמלים האלו.
לא הצלחתי להזיז שריר.
הכל קרה כל כך מהר..
היו כמה אנשים שלקחו אותו לאנשהו חלק הלכו לאנדבר לראות אם הוא בסדר וכולם היו עם הבאות של דאגה ופחד על הפנים.
אנשים פשוט עברו מול הפנים שלי ולא הבנתי מה קרה.
נראלי שאחרי בערך של שעה של באיה בחלל אבדתי הכרה.
שהתעררתי מצאתי את עצמי בבקתה שרובה היתה בתהלכי שיקום.
הראש שלי הרגיש שהוא הלך להתפוצץ והרגשתי שאני אמד לאבד הכרה שוב.
"הוא.. הוא.. הוא לא נשם! אין לו כמעט דופק!" המילים האלו חזרו בראשי שוב ושוב.
רצתי לאמין ששוטו בסדר.. אבל המחשבה שזה אפשרי הרסה אותי..
למה.. למה לא רצתי לבדק מה שלמו שכולם בדקו?! למה?! אני בן הזוג שלו לעזזאל! אז למה?! למה נתנתי לו לסמוך על אחרים שידאגו לחייו ולא אני?! אני בן הזוג שלו לכל הרחות! אז איך?!
קמתי מהר מהמיטה ורצתי לחפש אותו בכל הבית.
הוא לא היה בשם מקום.
הטמתי על הריצפה ופשוט צעקתי מכאב..
בכתי בערך שעה או שעתים ומשם אני לא זכור.
רק שהרגשתי שמישהו מחבק אותי לשניה לפני שאבדתי הכרה.
התחלתי להתערר והרגשתי שאני שכב על משהו.. הוא היה רך וקשה ביחד.
לא רצתי לפתח את עני.. לא יכלתי.. לא יכלתי לחשב על העבדה ששוטו לא היה לידי.
רצתי אותי איתי.. לא משנה איפה אנחנו.
רק רצתי אותו.. בדיק כמו פעם.
באמת שלא יכלתי לחיות עם העבדה שאני האבד אותו.. שוב!
הרגשתי שמישהו מלטף לי את הפנים ולא ידעתי מה לעשות.
"אתה בן 20 כבר.. אתה לא אמר לבכות" שמעתי מישהו מדבר. הקול שלו היה מוכר אבל לא הצלחתי להבין מי זה.
"א.. אני לא בכה.." מילמלתי ונגבתי את עני שהן עדין עצמות.
"אז למה אתה קרא לטיפות שיצאות מענים שלך?" הוא שאל.
פתחתי את עני וכבר לא יכלתי לעצר את הדמעןת ופשוט בכתי בקולי קולות.
חבקתי אותו הכי חזק שאני יכל אני לא אשחרר אותו לעולם.
"אתה חונק אותי" הוא התלנן.
"זה בסדר, זה מגיע לך על זה שמתתה לי פעמים" ענתי לו ושחררתי אותו אחרי כמה דקות.
שוטו ישב מעלי וחייך עלי חייך קטן.
"אז התכוונת לרצח אותי כנקמה?" הוא שאל בגיחח.
"בשביל שאני אדע שבאמת נפתרתי ממך!" ענתי לו בצחק ותפסתי אותו שוב לנשיקה.
"אני אהב אתך, שלא תעז למות לי שוב" אמרתי לו שהוא מעלי.
"בסדר, אבל אתה ידע.. פעם שלישית גלידה" הוא אמר ונתן לי נשיקה במצח.
"אני אוותר על גלידה אם זה לגעות שאתה נשאר איתי" ענתי לו.
"בסדר.. אני אשתדל" שוטו ענה ונשיק אותי שוב.
ושוב.. ושוב ושוב..
לא ממש ענין אותי שהרגע קמתי ושאין לי מושג כמה ישנתי או מה בכלל השעה.. פשוט רצתי להרגיש אותו.. לדעות שהוא באת לידי.
...
"אזיקו.." שוטו לחש לאזני ששכבנו על המיטה עיפים.
"מה?" שאלתי בקול עיף.
"אני אהב אתך, שחכתי להגיד קודם" שוטו אמר.
"גם אני אהב אתך שוטו" אמרתי והשענתי את ראשי על החזה החשף שלו.
"לילה טוב איזקו" הוא לחש בשקט.
"לילה טוב שוטו" ענתי לו ועצמתי את עני.
................................._♡_...................................
אז יש רק 6 חלקים.. לא נורא..
1100 מילים זה מכבד!
טוב, ניתראה בפרק הבא!
אהבות לי♡