טודודקו- סיפורים קצרים- הושלם

בוגד

נ.מ- דקו
_________________________________________
"נו שוטו, תצתרף עלי" דאבי אמר לטודורקי-קון.
הסתכלתי על השיחה שלהם מצד. או יותר נכון מאחרי עמוד, מקווה שהם לא ראים אותי
השעה היתה מאחרת 22:00 או 23:00 אני לא בטח..
מה שבטח המבט של טודורקי-קון היה אידש במהלך כל השיחה..
המחשבות על זה שטודורקי-קון היה נבל הפיחדו אותי.
לא מספיק שהוא יכל לנצח גיבורים רבים בלי הרבה מאמץ.. אני באמת לא רוצה שהוא היה נגדי..
עד שהצלחתי לקלף שכבה אחת מתוך רבות אצלו..
אני רוצה להיות חבר שלו.. לא איב שלו!
"אני מעדיף למות מאשר להפך להיות בושה כמוך" טודורקי-קון ענה באדישות.
"שוטו, שנינו ידעים שאתה רוצה להיות חופשי" דאבי ענה ברצניות.
"להיות נבל זה לא להיות חופשי, אתה לא חופשי, אתה בורח מחוק, זה לא חופש" טודורקי-קון אמר וגיחח בצניות.
"אז מז זה חופש שוטו?" דאבי שאל אותו.
"חופש זה שאין לך רצנות, אין לך כאב, תקווה, אכזבה, הכל! חופש זה שאתה מות, אז אתה חופשי" טודורקי-קון ענה ברצניות וקצת מאידשות ירדה מימנו.
"אתה נשמע שאתה ממש מהלל את המות" דאבי אמר בגיחח.
"מות זה טוב, אף אחד לא יכל לפגע בך" טודורקי-קון ענה.
כאב לי שהוא חשב ככה.
"אז למה אתה לא מת?" דאבי שאל אותו.
"אני מעדיף למות כגיבור ולא כאידוט" טודורקי-קון ענה. זה נראה שהוא כבר די חסר סבלנות.
"מה הבדל?" דאבי שאל וחייך היה על פניו.
"שאני מות כגיבור, אני מציל אנשים, אני עזר להם, יזכרו אותי לטובה. שאני מחליט לאתבד, אז אני אידוט, מי יזרק את החיים שלו סתם רק בשביל להשיאר שלילת דם מתחתו?" טודורקי-קון ענה לדאבי.
פחדתי מזה שהוא יחלט לפגע בעצמו.. אבל עכשיו אני קצת יותר רגע..
"באמת? נראלי שלמות כגיבור או למות בכלילי, לא באמת משנה לך, אלא הקטע של המות עצמו. שוטו אתה מפחד מהמות?" דאבי שאל בהתגרות.
"ברור שלא" טודורקי-קון ענה מהר.
"בטח?" דאבי התעקש.
"אני לא פחדן!" טודורקי-קון ענה.
דאבי רק חייך עליו חייך מורצה.
"תפיסק עם זה!" טודורקי-קון אמר בעצבים.
"מה? לא אמרתי כולם" דאבי אמר וצחק.
"תפסיק עם המבט הזה! אני לא פחדן, אתה טעה!" טודורקי-קון התעקש.
"אי שוטו, מתי תפסיק לשקר לעצמך! אתה פחדן!" דאבי אמר ברצניות.
"אני לא!" טודורקי-קון אמר והסתכל על הריצפה.
"אתה כן!" דאבי התעקש.
"אני לא! אני לא! תפסיק עם זה! אני לא פחדן! ממש לא! הכי לא! אתה משקר! אני לא פחדן! אני לא!" טודורקי-קון אמר והכאב שבקולו שבר אותי.
"שוטו!" דאבי צעק.
"אני.. אני פחדן.. אתה צדק, אני מפחד מזה! אני רוצה את זה אבל אני משתגע מפחד! אני פחדן!" טודורקי-קון אמר בכאב.
"אתה ידע.. אתה לא צירך למות.. רק לעביר את השנאה של עצמך לגיבורים שאחרים לזה! שנינו ידעים שאתה שנוא גיבורים שנאות מות! הגיע הזמן שתממש את השנאה שלך במקום הנכון! על מי שפגע בכך כל כך הרבה שוטו! הגיבורים! החברה! אלו הם שפגעו בכך!" דאבי אמר רצני.
טודורקי-קון השתתק.. הוא הסתכל על דאבי בהלם, ואז הוא התחיל לצחק צחק משגע.
אף פעם לא שמעתי את טודורקי-קון צחק צחק כל כך מלא ומטרף כמו זה.
"מצתער, את השנאה שלי אני לא אעביר לאנשים שלא שווים את זה, אני נפתר מימנה. היתי צריך לעשות את זה גם טיוה" טודורקי-קון ענה.
"ביי טיוה" טודורקי-קון אמר והסתבב.
"אם אתה לא מצתרף עלי, אתה לא חוזר" דאבי אמר והתחיל לעלות באש.
"אתה מאים עלי?" טודורקי-קון שאל והסתבב לדאבי וחייך חייך מטרף.
"לא, אני מציב לך תנאים" דאבי ענה.
"אתה באמת חשב שאתה מפחיד אותי? אני חזק מימך טיוה" טודורקי-קון, אף פעם לא ראתי את הצד הזה בו.
"אל תהיה שווציר שוטו, יש לי שנים של ניסין עליך" דאבי ענה לו בעצבים.
"אני לא תאמין, גם אם אני לא חזק מימך פיזות, נפשית כבר העקפתי אתך אם לא מכון להתבגר על העבר!" טודורקי-קון ענה ברצניות.
דאבי שלח לטודורקי-קון אש גודלה וחמה ששרפה קצת מסביב.
אבל האש נעצרה די מהר, ואש לבנה בערה וכיסתה את כל השטח.
היצר שלה היה טודורקי-קון ששיטח את דאבי לקיר.
"אולי אני באמת חלש, אולי באמת כל מה שמעניון אותי זה הסוף שלי, ואולי אני גם פחדון מדי בשביל ליסם את הרצנות שלי.. אבל, יש לי את האנשים שדאגים שהשאר למעלה, והם עלו שגרמו לי להיות חזק יותר מימך. היתה צריך לחפש אנשים כאלו במקום לרץ לפגע באנשים" טודורקי-קון ענה ודאבי אביד הכרה.
טודורקי-קון הסתבב לצד שלי.
האש לבנה כיסתה את שתי צדיו והיא היתה כל כך יפה.
בגלל שהיא לבנה היה אפשר לראות כמה להבות בעד צבעים כמו ירק וכוחל.
האש כיסתה גם הענים שלו והיתה כמו מסכה.
ויצאה אש מעניו בצבע כוכל ואופר.
הוא כל כך יפה ככה.
הוא התעלף וכל האש נעלמה מימנו.
אני מהרתי ותםסתי אותו לפני שהוא פגע בריצפה.
חיבקתו את גפו העיף שלמרות מהשצפתי היה כל כך חמים נעים ולא שרף או קפוא.
לטפתי את שערו.
"היתה כל כך יפה טודורקי-קון" לחשתי למראת שידעתי שהוא לא שמע אותי.
איזה-סנאסי וגיבורים אחרים הגענו אחרי כמה דקות..
הדעתי להם שראתי את דאבי.
איזה-סנאסי שאל אותי מה קרה וסכמתי לו בקצרה שלדאבי ולטודורקי-קון כנראה יש קשר כלשהו ושדאבי הציע לטודורקי-קון להצתרף לליגת הנבלים אך טודורקי-קון סריב והוא ניצח את דאבי בשניה בכוח שלא ראנו מקדם ואביד הכרה כנראה בגלל שגופו לא רגיל לבזבז כל כך הרבה אנרגיה בו זמנית.
...
ישבתי ליד טודורקי-קון.. אני מקווה שהוא יתערר בקורב, הוא ישן כבר שבוע.
שמעתי קול מימנו וראתי שהוא מתערר בשקט.
"בוקר" אמרתי לו שפתח את עניו ושחקתי בשערו.
"איפה אני?" הוא שאל בקול צרד.
"בבית החולים" ענתי לו בנעם.
עידף שלא אלחיץ אותו מקדום כל כך.
"איך הגעתי לכאן?" הוא שאל.
"דאבי.." מילמלתי, לא היתי בטח שהיתי צריך לספר לו.
"זה לא היה חולם?!" הוא שאל בהלם.
הנהנתי לא בשקט.
"איפה טיוה?" הוא שאל..
"טיוה זה דאבי?" שאלתי בילבל.
הוא הנהן בשקט.
"לקחו אותו למאצר" ענתי לו.
"אז זה בסדר" הוא מילמל וכנראה נרגע קצת.
"רגע, איך אתה ידע הכל?" הוא שאל שהבין.
"אמ.. סוג של עקבתי איחרך" מילמלתי נבוך.
"למה? אל תגיד לי שחשבת שאני בוגד" הוא אמר בכאב.
"לא, פשוט היו שמעות שאתה הלך לדיוט.. ורצתי להרס אותי" ענתי את האמת. הבנתי שזה עכשיו או אף פעם.
"למה שתעשה את זה?" הוא שאל בהלם.
"כי חשבתי שאם הדיוט לא היה טוב.. אז לא תאהב את הילדה שארגנה אותו.. ולי היה סיכוי" ענתי בשקט מקווה שהוא לא שמה.
"יש לך קראש עלי?" הוא שאל בהלם.
הנהנתי בשקט.
"אבל אני ידע זה מטפש! ואני מבטיח שאני לא אתן לרגשות שלי להפריע לך! אתה בכלל לא תרגיש! אני גם אפתר מהן! אני מבטיח! אני רק רוצה להיות חבר שלך!" אמרתי מהר.
הוא צחק צחק מלא ובראי ולא הבנתי על מה הוא צחק אבל רצתי לשמע אותו עד.
שהוא הפסיק זה כאב רצתי עד.
"תעזר לי להתישר" הוא בקיש והשבתי אותו.
הוא סמין אותי לשבת לידו, אז כך עשתי.
הוא נתן לי מכה בראש.
"זה בגלל שתכנות להרוס דיוט למישהו, וזה~" הוא אמר ונישק אותו בפה.
נתנתי לו את השליטה ואהבתי את השיקה הזאת.
אחרי כמה דקות שהרגשו כמו יומים שלים של תענוג התנתקנו.
"בגלל שאני אהב אתך" הוא אמר ונתן לי עד נישקה בלחי.
"טודורקי-קון! אתה רוצה להיות בן הזוג שלי?" שאלתי בתקווה.
"ברור" הוא ענה ונשקתי אותו שוב.
הפעם השליטה היתיה עצלי ואהבתי את זה.
"אהמ.. אני צריכה לבדק את שוטו-סאן" האחות אמרה לידו והתנתקנו.
"כן סליחה" התנצלתי נבוך.
................................._♡_...................................
1185 מילים!
סילחה שלא העלתי מלא זמן ושאני כתבות סיפור אחר בכלל אבל באמת נתקעתי ורצתי לכתוב כבר בספר.
מקווה שהוא יצא בסדר
טוב, ניתראה בפרק הבא!
אהבות לי♡