טודודקו- סיפורים קצרים- הושלם

הסמראי הלבן 5

נ.מ-שוטו (הגיע הזמן)
_________________________________________
מידוריה כרגיל ישב על בול העץ.
הוא כל כך חמוד שהוא ככה..
טוב.. המסכה, הבגדים.. אוקי הכל במקום.
הגיע הזמן ליצור לעצמי דיוט איתו..
אל תחשבו שאני מוזר.. מותר לי להתאהב במישהו שפגשתי לפני חדוש!
אני מכיר אותו יותר מכל אחד אחר! והוא אמר את זה יותר מדי פעמים..
אני מניח שיש לי התירון בלהתחשב שיש לי שתי נסניות להשיג את ליבו..
אם הוא ידחה את הסמראי אז לשוטו תהיה הזמנות!
שחשבים על הזה.. אף פעם לא הרגשתי רגש למישהו שהוא לא שנואה או כעס..
זה שיניו מאוד מרענון..
באתי עליו מאחרה ותפסתו על כתפי
היי תריד אותי!" הוא צעק עלי.
"נו תריד אותי.."הוא אמר נבוך.
הנהנתי שלו המשכתי ללכת.
הוא כל כך חמוד ככה!
"נו תריד אותי.." הוא מלמל והתחיל לצחק בלי שליטה.
התחילתי גם לצחק אבל דאגתי שזה היה בלי קול.. אסור שמידוריה ידע מי אני.. לפחות לא עכשיו..
המשכתי ללכת והשיבתי אותו על בול העץ ליד נחל.
לידנו היתה מחצלות ובל פיקניק שארגנתי מקודם.
"מה זה?" הוא שאל בבלבל.
לא ענתי ושמתי לו חתיכת עוגה בידו
"חטיף לילה?" הוא שאל אותי
הנהן לו.
הוא אכול את העוגה ושם לי גם אחת ביד.
"נו תכאל גם אתה.." הוא אמר לי וחייך עליוף.
הסתכלתי על העוגה רגע ואז הרדיתי את המסכה קצת והתחלתי לאכול.
העוגה הזאת באמת טעימה.. אני מפתע מעצמי שהצלחתי להכין העוגה שכזאת.
אכלנו גם כמה פריות שהבאתי ועוד כמה ממתקים.
"היי יש לך פירר על הפנים" הוא אמר לי ונתקה לי את הלחי.
הוא נתן לו נשיקה, בהתחלה לא הגיבתי מהלם אבל אחרי כמה דקות התחילתי לנשק אותו בחזרה.
הרגשתי שהוא נגע לי במסכה.. אבל לא יחסתי לזה הרבה חשבית והתרכזתי יותר בנשיקה המדהימה שאני נמצא בה כרגע.
אבל שהרגשתי שהוא מתחיל להריד לי אתה מיד ברחתי אחרה.
אני עדין לא מכון שידע את האמת.
לא ממש ידעתי מה לעשות אז ברחתי משם.
...
"טודורקי-קון מה קרה?" הוא שאל אותי בלחץ שנכנסתי לבר-מיסעדה.
כל הלילה לא ישנתי..
אני לא מאמין שאני צריך לעבוד איתו עכשיו יום שלם!
"כולם לא קרה.. אני אלך לראות אם יש אכול מוכן במטבח.." מלמלתי בלחץ והלכתי למטבח.
שכל האנשים הלכו הוא תפס אותי.
שיט!
"טודורקי-קון אתה כעס עלי?!" הוא שאל אותו בעצב.
שיט! אני לא רוצה לעצב אותו.
"אין לי מושג על מה אתה מדבר.." מלמלתי שכולי אדום והסתכלתי לצד.
"אז למה אתה לא מכון להסתכל עלי?!" הוא שאל בעצב.
"אני פשוט.. פשוט.. אני לא יכל הלגיד.. מידוריה סליחה.." התנצלתי והשתחררתי מאחיזתו
הלכי למלעה ונכנסתי לחדר
עשתי כיאלו אני ישן בשביל שלא ידבר איתי
הוא נכנס לחדר והתישב לידי.
הוא ליטף את ראשי ולחש "טודורקי-קון.. בבקשה.. אני צריך לדבר איתך.. מישהו שנוא אותי בגלל טעות שעשתי.. אני לא יכל שגם אתה תכעס עלי.."
לר ידעתי מה להגיב לו..
אז שתקתי.
"בבקשה טענה.. אני ידע שאתה ער" הוא אמר והכאב שבקולו שבר אותי.
תפסתי את ידו והסתכלתי עליו במבט עצב בחזרה.
"אני לא כעס עליך מידוריה.. אני פשוט.. קצת עצב זה הכל.." אמרתי לו קצת מאמת.
"למה אתה עצב? מישהו עשה לך משהו?" הוא שאל בדאגה.
'אה כן.. אתה.. אתה נסית להריד לי את המסכה שלי' ענתי לו בלב.
"אף אחד לא עשה לי כולם.. באמת.. פשוט.. שקרתי למישהו.. ועכשיו כאב לי על זה ששקרתי.." שוב אמרתי לו את האמת..
חשבתי ששתי זהיות יעזר לי בחיים אבל זה רק מסבך אתן.
"נראלי שכדי שתגלה לו את האמת.. אם הוא חבר אמתי הוא היה מבין.." מידוריה אמר וחייך עלי.
"אם היתי משקר לך.. היתה סלח לי?" שאלתי אותו.
הוא חייך עלי
"אם יש לך סיבה מצדקות אז כן.. לא נראלי שאני אכעס עליך על שקר קטן.." הוא ענה לי.
חייתי עליו חייך חצי עצב.
"מה קרה לך?" שאלתי אותו והחזקתי את פניו.
"נכון שהסמראי הלבן נמצא בכפר.?" מידוריה התחיל.
"אה.. כן?" ענתי
"אז סוג של שהלכתי לחפש אתך בלילה הראשון פגשתי אותו אחרי תקרית לא הכי ניעמה.. ומאז אני נפגש איתו בכל לילה.. ואתמול שוב נפגשנו.. והוא הכין הרבה מאכלים טעמים.. ו.." מידוריה התחיל ודמעות נפלו מפניו.
נקתי לא את הדמעות.
"ו.. עכשיו הגעתי למצב שאני מנשק אותו.. והוא נראה שהוא האהב את זה.. אבל נסתי להריד לו את המסכה ואז הוא ברח משם.. ועכשיו הוא בטח שנוא אותי.." מידוריה אמר והתחיל לבכות ממש.
חבקתי אותו.
רצתי ללחש לו ש'אני לא שנוא אתך, אני אהב אתך..' כל כך רצתי אבל אני עדין לא היתי מכון לגות לו את זהתי.
"ובאמת אהבתי אותו.. באמת שהתאהבתי בו.." מידורחה המשיך לבכות.
"מידוריה זה בסדר, הוא לא שנוא אתך" אמרתי לו.
אני לא יכל לראות אותו עצב ככה.
"איך אתה ידע?!" הוא שאל בכאב.
"כי אני-" התחלתי אבל נקטעתי מצעקות מלמטה.
"מה קרה?!" מידוריה שאל בבהלה ופתח את הדלת.
הוא רץ למטה ואני אחריו.
אנשים חמשים היו בכל הבר מיסעדה.
"תתפסו אותו!" אחד מאנשים צעק והצביע עלי.
שיט הם מצאו אותי!
רצתי למלעה בתקווה לברח דרך החלון אבל אחד מאנשים תםסו אותי משמה ודחף אותי במדרגות.
הדרדרתי במדרגות והתחיל לרדת לי דם מראש.
"כמה זמן אתה חשבת שתוכל לברח שוטו?! או יותר נכון הסמראי הלבן?!" האיש ממקדם שכבר הצלחתי להבין שהוא אחד מהשגנים של אבי אמר לי והצמיד אותי לקיר.
מידוריה נראה כיאלו ראה רוח רפאים.
"היתה צריך לעזב כמו בערים הקדמות שחפשנו אתך שם" האיש אמר ותפס בידי.
הוא ריסק אתה ונזל לי ממנה דם.
אפילו לא הרגשתי כולם מרב הכאב.
"אני לא חזר למפלצות הזאת!" צעקתי עליו ונסתי להשתחרר.
"לראות אתו זה הדבר האחרון שאני אעשה בחיי! אני מעדיף למות באנים מלראות אותו!" צעקתי שוב.
"אל תידעג, היו אנים.. רק שאתה תישאר בחיים. אני עוד רוצה אתך חיי. בכל זאת אני לא הלך להרג את מה שעבדתי עליו קשה כל כך" המפלוצת או יותר נכון אבי נגלה לפני ותפס אותי.
"שחררו אותו!" מידוריה צעק בכה.
האיש הנראי הזה הסתכל על מידוריה וחייך.
שיט! שיט! שיט!
הוא תפס במידריה ועלה את ידו באש.
"אם אתה לא רוצה שהוא יקבל צלקות כמו לך תבוא בלי לעשות בעית" המפלצות הזאת האמרה
שיט!
הנהנתי בחסר רצון והם לקחות אותי.
הם העלו אותי על כירכרה וקשרו אותי לשם.
אני לא יכל לברח.. כי אם אברח עם ידעגו למידוריה לא בדרך הכי טובה אפשר להגיד.
פשוט הסתכלתי על מידוריה בעצב בזמן שמסעים אותי הרחק מכאן.
...
עכשיו אמצע הלילה ולא הצלחתי להריד..
המחשבת האלו שאולי כן עשו משהו למידוריה אחרי שהלכתי הרגה אותי.
הידים שלי כבר שרפות מחבלים.
אני לא מאמין שעזבתי את הגהנות שלי ועוד פתחתי רגש למישהו.. בשביל לשרד הפכתי לסמראי הלבן.. לבן מצבע לבן מרגשות.. לבן מכאב..
אז איך?!.. איך כך עך כאב לי עכשיו?!
נשמעה צרחה מאחד השמרים ומישהו עם מסכה שלי והחרבות שלי הלחם בשמרים.
מי זה?!
הוא בא עלי ושחריר אותי מחבלים.
הוא הריד את המסכה ונישק אותי בשפתים.
כבמבן שנשקתי אותו בחזרה..
כי אם מי זה לא מלבד איזקו.
"אתה נלחם יחסית טוב להתחשב בכל הפלשות שלך מאמנים" אמרתי לו וקפצתי מכיכרה.
"יש לי מורה טוב" הוא אמר והגיש לי את החרב שלי.. אבל סרבתי.
"יש לי כמה טרקים בשרבל מלבד החרב" לחשתי לו והתחלתי להקפיא אנשים בקרח שלי.
איזקו חיפה אותי מאחרה.
כמבון שאת המפלצות הקרח לא הזיז..
אבל הקרח הוא להטריק היחיד שלי.
העלתי את ידי באש.
תפסתי את מידריה ודעגתי שהוא עמוד מאחרי ושלחתי את האש על הקרח ונצור פיצוץ מהשני המהיר בטמפטורה.
אני ואיזקו ברחנו לאחד העצים.
"מה נעשה עכשיו?" שאלתי את מידריה מתנשף.
"למה הכבנה?" הוא שאל בילבל.
"מה אם התכנית שלך?! אל תגיד לי שלא תכננת כולם ופשוט הסתערת על מאה אנשים רק עם חרב" אמרתי לו בלחץ.
"אה! אל תידעג לא באתי לבד!" איזקו אמר וירד לי סלע מלב.
ראתי הרבה אנשים בזיות העין שלבסף הבנתי שהם האנשים הנחמדים שמלצרתי להם במיסעדה.
כל הכפר כאן!
איזקו חייך עלי.
הם תפסו את אבי ואחרי הרבה מאבק הוא ויתר ועזב אותי לנפשי.
_._._._._._._._._._._&♡&_._._._._._._._._._._._._
אני ואיזקו כבר שלוש שנים ביחד..
אני עדין ממלצר.. לפחות בשעות היום ועזר לאנשים בסביבות הלילה..
כמבון שזה בלילות שבהן אני לא דעוג שאיזקו יצלע בבוקר, אם אתם מבנים למה אני מתכיבן😏
אבי הסתלק ולא שמעתי עליו מאז..
והחיים סוף כל סוף טובים.
"שוטו מה אתה עשה?!" איזקו שאל אותי.
"אה.. מסכם את הסיפור שלנו?" ענתי לא בטח.
"אני שניה אתכם.."
"שוטו למי?!"
"להם/ן"
*שוטו מצביע עלינו*
"אה.. היי.. ,שוטו אתה מכון להפסיק לשרף את החביטות?! באמת איך זה הגיני שכל דבר אחר אתה עשה הכי טעים שיש וחבטיות שזה הכי כל להכין אתה מצליח להרס"
"שאלה טובה.. טוב אני גמר לסכם להם את הסיפור וחזר עליך"
"בסדר אבל מהר, הלקחות רעבים"
. . .
טוב סליחה על הפרעה..
אז כן.. אני השף של המיסעדה ואני לא ממש טוב בלכין חביטה.. אבל השאר כן.. משהו מוזר..
טוב.. זהו נראלי..
................................._♡_...................................
חחח.. אני מתה על נסוף שעשתי.
1386 מילים! עכשיו על בטח הסיפור לא ירגיש לי קצר!
תיגדו האהבתם/ן אצ הסוף שעשתי שדקו פתח שחיה עם שוטו?!
נראלי שזה מצחיק..

טוב, ניתראה בפרק הבא!
אהבות לי♡