טודודקו- סיפורים קצרים- הושלם

הסמראי הלבן 3

חזרתי לבית שלי ושנכנסתי לחדר מעדתי על טודורקי-קון שישן כיאלו הוא לא ישון כמה חדשים.
לפחות הוא חזר.
טודורקי-קון פתח ענים ומבט אדיש היה בעניו.
הוא הסתכל עלי באדישות עצבנית על זה שעערתי אותו.. או שזה על זה שנפלתי עליו.. גם אפשרות.
"איפה היתיה?!" שינו שאלו את אחד השני.
"התעררתי ולא היתה אז הלכתי לחפש אתך!" ענתי ראשון.
"היתי בשרתים ושחזרתי לא היתה שם" טודורקי-קון ענה.
"אבל בדקתי בשרתים" ענתי.
"חזרת אחר כך לחדר?" טודורקי-קון שאל באדישות וקלטתי שלא עשתי את זה..
היתי צריך לחשב על זה שהוא חזר שבדקתי באחד החדרים האחרים.
"מידוריה הדאגת אותי! אתה פצוע, אל תיסתבב לבד" טודורקי-קון אמר בקצת דאגה.
"אני בסדר.." אמרתי בשקט.
"אבל מה אם הי קרה לך משהו?! מה אם מישהו יפגע בך?! מה אז?" טודורקי-קון אמר ובאמת נשמע שהוא דואג.
'באמת ניסו לפגע בי' רצתי לענות לו אבל לא רצתי לגרם לו לדאוג יותר.
"סליחה.." מלמלתי בשקט..
"טוב.. בוא נחזר לשין לפני שניצתרך לעבוד שוב" טודורקי-קון אמר והנהנתי לו.
מעניון מה הסמארי הלבן עשה עכשיו?!
...
התעררתי מאור הבוקר ושוב טודורקי-קון לא היה בחדר.
"טודורקי-קון?!" שאלתי אך לא היה מענה.
ירדתי מהמיטה והתחלתי לחפש אותו בבית.
ומשם מה כל הבית היה מסודר..
"מידוריה אל תליך שאתה פצוע!" טודורקי-קון הזוף בי אחרי שצצ מאחד החדרים.
"סליחה.." מלמלתי נבוך.
"לאן?!" טודורקי-קון שאל ברצנית.
"לאן מה?" שאלתי בליבל.
"לאן אתה רוצה ללכת שאתה הלך פצוע?!" טודורקי-קון חידד את השאלה שלו.
"אה.. הלכתי לחפש אתך.." אמרתי נבוך.
"אני מנקה.. תחזר לישון.." טודורקי-קון אמר והמשיך לנקות את החלון.
"אני לא עיף.." מלמלתי בשקט.
"טוב.. רוצה שאני אריד אתך למטה?" טודורקי-קון שאל.
"אני יכל להשיאר איתך.." שאלתי עם תקווה שאני לא נשמע עד כדי כך מוזר.
טודורקי-קון הסתכל עלי מוזר ואז תפס אותי.
כולי האדמתי מהמגע שלו.
הוא השיב את הכיסא וחזר לנקות.
"טודורקי-קון תודה.." מלמלתי בשקט.
"על מה?" טודורקי-קון שאל ואפילו לא הסתכל לכבני.
"שאתה עוזר ככה.. אני שפחתי עליך את מה שהזמנת ובמקום לצעק עלי אתה עוזר.. זה לא מבן מעליו.." אמרתי בשקט.
טודורקי-קון הסתכל עלי וחייך חייך קטן וכולי נמסתי מחייך שלו.
"אין בעד מה מידוריה.." טודורקי-קון אמר והרים אותי.
"לאן הלכים?!" שאלתי אותו
"לאכול משהו טעים" טודורקי-קון ענה והריד אותי למטה.
טודורקי-קון השיב אותי על אחד הכיסאות בבר וסידר לי את השלחון.
"מה תרצה להזמין?!" טודורקי-קון שאל אותי בנחמדות.
"פנקיקים!" ענתי ישר.
"עוד מעט האכול יגע.. תריצה לשתות גם משהו?!" טודורקי-קון שאל.
"שוקו.." מלמלתי בשקט לא רוצתי שהוא יחשב שאני ילדתי מזה שאני שתה שוקו.
"אין בעיה.. כמה דקות חוזר" טודורקי-קון אמר והלך למטבח.
הוא יצא מהמטבח אחרי כמה דקות והתחיל לסדר את השלחנות לאנשים שאומרים להגיע בקרוב.
הוא חזר למטבח ואז הביא לי את הפנקיקים
הוא בא להמשיך לסדר את השלחנות אבל עצרתי אותו.
"אתה רוצה משהו מידריה?" טודורקי-קון שאל בלביל.
"אתך.." מלמלתי נבוך.
"כיאלו שתישב איתי! תכאול גם!" מהרתי להגיד בשביל שלא יחשב שאני מוזר.
טודורקי-קון הנהן והתישב מולי
אכלנו את הפנקקים ושהגעו האנשים טודורקי-קון מיהר להשיב אותם והצתערתי על כך.
רוצתי להיות איתו עוד קצת.
...
טודורקי-קון היה עסוק עם לקח ומזוית העין הצלחתי לראות מישהו נכנס לבר.
האיש המפחיד מאתמול היה שם.
ושהוא קלט שאני מסתכל עליו הוא ליקק את שפתיו הקפאתי במקום.
טודורקי-קון הלך לאיש והכניס את האנשים שהיו מאחריו אבל את האיש המפחיד לא.
"מה איתי?!" האיש המפחיד שאל את טודורקי-קון בעצבים.
"נגמרו המקומות.. תחזר בפעם הבאה או אף פעם, עדיף את האפשרות השניה" טודורקי-קון ענה לו והמשיך עם הלקחות.
האיש המפחיד תפס את טודורקי-קון והצמיד אותו לקיר.
"אל תתדבר עלי ככה! אני מבגר מיממך תכבד אותי!" האיש צעק על טודורקי-קון.
טודורקי-קון אמר לאיש משהו בלי קול ואיש נתרע ויצא מבר.
טודורקי-קון הלך עלי.
הוא חביק אותי ולטיף את ראשי
"הוא לא יפגע בך שוב אני מבטיח" טודורקי-קון לחש לי והמשיך ללטף את ראשי.
איך הוא ידע?!
הדמעות התחילו ליפל מעני בלי סיבה.
טודורקי-קון התקרב עלי יותר והתישב לידי.
פשוט בכתי לחזה שלו ואהבתי את הרגשה הזאת.
הוא היה חמים ונעים.
אחרי כמה דקות שנרגעתי הוא חזר לדאג ללקחות.
טודורקי-קון כל כך מושלם.
...
עכשיו אמצע הלילה וטודורקי-קון ישן איתי באתה המיטה.
בקשתי מימנו שישן איתי בגלל שקר לי.. אבל זה הי שקר.. רק רצתי להרגיש אותו מחבק אותי כמו בצהרים.
קמתי מהמיטה ויצאתי מחדר.
ישבתי על בול העץ שישבתי עליו עם הסמארי אתמול.
הסמארי הפיע מולי כמה דקות אחרי
חיכתי עליו חייך קטן ונבוך.
הוא הזיז את ראשו מסמן לי לספר לו מה אני עשה כאן.
"באתי לחפש אתך.." ענתי.
הוא התקרב עלי.
"רצתי לשאל אתך משהו.." הסברתי את מעשי.
הוא התישב לידי וסמין לי שהוא מחכה שאדבר.
"אם אין לי שם כוח.. אני עדין אכול להיות סמארי שעזר לאחרים כמוך?!" שאלתי בתקווה.
הוא לא הגיב.. כנראה שהתשבה היא לא..
היתי צריך לדעות את זה.
הוא קם מבול העץ וכוין עלי את החרב שלו.
הסתכלתי עליו בחשש.
הוא שם לי את החרב שלו בידי
הוא הריד קצת את המסכה שלו מגלה לי את שפתיו.
"אתה לא יכל להיות בלי חרב! אני אלמד אתך" הוא אמר בלי קול.
הוא החזיר את המסכה לפניו.
"אתה באמת תלמד אותי?!" שאלתי בשמחה.
הוא הנהן וקפצתי עליו באושר.
במשך רוב הלילה הוא למיד אותי להשתמש בחרב שלו.
והוא גם הבטיח לי שידאג לי לחרב יותר טובה לפעם הבאה שניפגש.
הוא כל כך מושלם.
עצרנו גם כמה פשעים ועזרנו לכמה אנשים שקרים לחזר לבתים.
לקראת השעה ארבע לפנות בוקר הוא סמין לי לחזר לבית ושהוא הלך.
הנהנתי וחזרתי לבית.
ושוב התרסקתי על טודורקי-קון שנכנסתי לחדר.
"ולאן הלכת עכשיו?!" הוא שאל בחדשנות.
"לשרתים?!" ענתי לא בטח מה לענות לו.
"תשעה שעות?!" טודורקי-קון שאל באדישות.
הפכתי לאדום..
"רק אל תסתבך בצרות בסדר?!" טודורקי-קון אמר בחמימות.
הנהנתי ונשכבתי לידו.
"לילה טוב מידוריה" טודורקי-קון אמר ופיהק.
"לילה.. טוב טודורקי-קון" ענתי תוך כדי פיהק וקברתי את ראשי בחזה שלו
................................._♡_...................................
953 מילים.. כן, אני ידעת שזה עדין קצת צלוע אבל אני חשבת שסיפור מתקדם יפה.

מעניון מה יקרה בבוקר?!
טוב, ניתראה בפרק הבא!
אהבות לי♡